Post has attachment
2008 - החלה הריסת מפעל "עלית" בצומת עלית ברמת גן
שטראוס גרופ
שטראוס גרופ בע"מ היא חברת המזון הגדולה ביותר בישראל (עקפה את תנובה, נכון ל-2012)‏[2]‏[3] ופעילה כיום בכ-20 מדינות. הקבוצה מורכבת משתי חברות מזון גדולות: עלית המתמחה בעיקר בממתקים וקפה, ושטראוס המתמקדת במוצרי חלב. ב-2004 התמזגה חברת שטראוס עם חברת עלית ושמה של החברה המאוחדת היה שטראוס-עלית. בינואר 2007 הוחלף שמה של החברה לשטראוס גרופ. מניות החברה, ששוויה גבוה מ-1.5 מיליארד דולר, נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב במדד ת"א 25. בעלת השליטה העיקרית בקבוצה היא משפחת שטראוס. בשנת 2012 הגיע קונצרן שטראוס לשיא מכירות של 8.2 מיליארד שקל, כאשר למעלה מ-50% ממכירות החברה נבעו מפעילותה הבינלאומית. הקבוצה מעסיקה כ-14,000 עובדים ברחבי העולם ומפעילה 29 אתרי ייצור. – 20 מתוכם בישראל ומקיימת שיתופי פעולה עם מספר תאגידים רב-לאומיים, כגון Danone, PepsiCo, Haier, Virgin וקרן ההשקעות TPG Capital.

היסטוריה
"שטראוס" התחילה את דרכה ברפת קטנה שהקימה משפחת עולים מגרמניה בחצר ביתה שבנהריה ב-1936. לאחר שעסקי החלבנות לא זכו להצלחה, עברה אם המשפחה, הילדה שטראוס, לייצור גבינות, וכאן האירו לה העסקים פנים. בעקבות זאת היא הקימה בית חרושת קטן לגבינות, שהיה חלוץ התעשייה בנהריה‏[4]‏[5].
בשנות ה-50 גדלה שטראוס, התמקדה גם בייצור גלידות, ובמפעל בנהריה הועסקו חמישים עובדים. בשנת 1962 הועסקו במפעל בנהריה כ-80 עובדים בייצור גבינות ומוצרי חלב, ובמפעל בעכו הועסקו עוד 40 עובדים בחדר הבשלה לגבינות ובייצור גלידה‏[6].
ב-1969, לאחר חתימת הסכם עם דנונה העולמית, שרכשה חלק מהבעלות, החלה שטראוס בייצור מעדני חלב, שהמפורסם שבהם הוא "דני" שמיוצר מ-1972. "דנונה" יצאה מישראל עקב החרם הערבי, אך שטראוס המשיכה בייצור המעדנים שנחלו הצלחה מרובה והמפורסם שביניהם כיום הוא "מילקי" שמיוצר מ-1979. דנונה הספיקה בינתיים לחזור לארץ וכיום שטראוס מייצרת עשרות מוצרי יוגורט שלה. ב-1975 עברה הבעלות על שטראוס לבן, מיכאל שטראוס, שכבר קודם לכן היה הדמות הדומיננטית בחברה.
ב-1979 שטראוס רכשה את גלידות ויטמן.
ב-1995 נכנסה שטראוס לתחום הסלטים הטריים הארוזים. מותג החומוס של החברה, "אחלה", זכה להצלחה רבה. ב-1997 רכשה מחצית מהבעלות על מחלבות יטבתה. באותה שנה רכשה שטראוס גם את חברת המזון הגדולה "עלית". עם רכישת "עלית" הפכה שטראוס לתאגיד מזון המעסיק למעלה מ-7,000 עובדים ומגלגל מיליארד דולר בשנה. עם זאת, המיזוג הפורמלי בין החברות התרחש רק ב-2004. ב-2001 התמנתה לעמוד בראש "שטראוס" בתו של מיכאל שטראוס, עפרה שטראוס.
ביולי 2009 רכשה שטראוס את חברת המים תנה תעשיות, יצרנית מטהרי המים תמי 4, תמורת 291 מיליון שקל [7].
שטראוס הוכרזה בשנת 1998 על ידי רשות ההגבלים העסקיים כמונופול בתחום מעדני החלב[8]. מותגי הגלידות של החברה, גלידות שטראוס ומגנום, נשלטים על ידי התאגיד הבינלאומי יוניליוור.
בפברואר 2011 הקימה שטראוס את האתר "שטראוס שלי" שמטרתו לאפשר לצרכנים לפתח מוצרים. נכון ליולי 2013 הושקו 24 מוצרים מאתר זה.
עלית
עלית התחילה את דרכה בשנות ה-20 של המאה ה-20 בלטביה, כמפעל הממתקים והשוקולד "לאימה" (מזל בלטבית) שהקים יהודי בשם אליהו פרומנצ'נקו עם שותפיו אליהו קופילוב ודוד מושביץ (מושיוב). פרומנצ'נקו עלה לארץ ב-1933, הביא עמו מכונות, מומחים לשוקולד והון ואסף משקיעים נוספים (דוד אטינגר, יעקב ארנס, אהרון ניסה, יוסף סגל וגרשון פרייל) ויחד רכשו שטח ברמת גן סמוך למקום המוכר כיום כצומת עלית והקימו עליו מפעל[9]. המותג הפופולרי ביותר שלו היה שוקולד פרה ששווק בהתחלה בשם המסחרי "שמנונית". המפעל פעל בשלוש משמרות מסביב לשעון‏[10]. במלחמת העולם השנייה זכתה עלית בחוזה לאספקת שוקולד לצבא הבריטי ויחידות בעלות הברית ששהו באזור. בשנת 1946 התקיים סכסוך עבודה בין הפועלים להנהלה על רקע דרישות לתוספות שכר‏[11]. במקום הוקם מבנה גדול בן ארבע קומות ובשנת 1951 עבדו בו 250 פועלים ופועלות, בנוסף למנהלי עבודה, עובדי שירותים ופקידים. המפעל ייצר שוקולד, קקאו וסוכריות מסוגים שונים‏[12].
בשנת 1958 רכשה עלית את בית החרושת לשוקולד צ.ד. ברמת-גן מבעליו ומייסדו צלאל דבילצקי. צ.ד. החלה בהקמת מפעל נוסף בנצרת עילית והשקיעה בו 3 מיליון לירות. עלית סיימה את הקמת המפעל בהשקעה של מיליון לירות והחלה בייצור בו בסתיו אותה שנה.‏[13] במקביל, החלה עלית בייצור קפה נמס במפעל בצפת.[14] המיזוג עם "ליבר" ב-1970 הקנה לעלית שליטה במותגים כמו שוקולד "מקופלת" ומסטיק "בזוקה". עלית אף שיווקה באותה שנה פס ייצור שלם לקפה נמס לקוריאה הדרומית.[15] עלית הונפקה בבורסה בתל אביב ב-1973 ונקנתה ממשפחות המייסדים ב-1986. משפחות פדרמן ויסלזון היו הרוכשות הבולטות, יחד עם משפחת ארנס וקבוצת MAN הבריטית.
משנת 1976 עלית משתמשת במותג "מגדים" עבור מוצרים המיועדים לציבור חרדי.
בשנת 1989 - הקימה עלית את חברת ההפצה גומן, בפולין וזו הייתה היסוד לעסקי הקפה שלה באירופה. כמו כן רכשה עלית מפעלי קפה בגרמניה, בלגיה, צרפת וספרד וכן בית חרושת לשוקולד בצרפת.
ב-1991 נכנסה עלית לתחום החטיפים המלוחים והקימה לשם כך מפעל בשדרות. מאוחר יותר פנתה לעסקי קפה בחו"ל, בעיקר בדרום אמריקה. עסקים אלו לא הוכיחו את עצמם כרווחיים במיוחד, אך מצבו את מעמדה של עלית כחברה בינלאומית.
בשנת 1997 נכנסה חברת שטראוס לשותפות בבעלות על חברת עלית, כאשר משפחות פדרמן ושטראוס רכשו את האחזקות שהיו לחברת MAN בעלית. אחת ההחלטות של משפחת שטראוס הייתה לפצל את עלית לארבע חטיבות:
חטיבת הממתקים
חטיבת הקפה
חטיבת המלוחים (עלית מזון)
חטיבת המכירות
עלית הוכרזה על ידי רשות ההגבלים העסקיים כמונופול בתחומים של שוקולד, קפה נמס וקפה שחור[16]. בשנת 2003 ניהלה רשות ההגבלים העסקיים כנגדה חקירה בחשד לשימוש לרעה בכוחה המונופוליסטי בתחום השוקולד[17]. בשנת 2006 נחתם הסכם בין הרשות ובין עלית - תשלום כופר של חמישה מיליון שקלים למדינה, ללא הודאה באשמה מצד עלית.
בשנת 2006 נמכר שטח מפעל עלית ברמת גן‏[18], הוא נהרס ובמקומו החלה הקמת מגדל. במקום נותר הבניין ההיסטורי בצומת עלית ובו נמצאת כיום המחלקה לאמנות של מכללת שנקר. ביולי 2009 הוצב ליד הבניין ההיסטורי, מערבל שוקולד שהיה מערבב את פולי הקפה ומרכיבי השוקולד עם החלב, האגוזים, הקוקוס, השקדים ועוד. המערבל, העשוי מנחושת, שופץ על ידי העירייה ביוזמתו של צבי בר.
כיום מיוצרים מוצרי השוקולד במפעל חטיבת הממתקים בנצרת עלית. מפעל חטיבת הקפה ממוקם בצפת ומפעל חטיבת המלוחים ממוקם בשדרות.
בשנת 2009 החליפה עלית את הלוגו שלה.
פעילות בינלאומית
שטראוס קפה
החברה היא כיום אחת מחמש חברות הקפה הגדולות בעולם[19]. בשנת 2005, נכנסה החברה לשותפות 50/50 עם חברת São Miguel של האחים לימה, ואיחדה את העסקים לחברת קפה אחת: Café Três Corações, המהווה היום את חברת הקפה הגדולה בברזיל. בשנת 2012 שטראוס קפה השלימה הסכם עם החברה (Norddeutsche Kaffeewerke GmbH (NDKW בגרמניה, לשם יצור קפה נמס מיובש בהקפאה.
שטראוס מים
בשנת 2009 רכשה קבוצת שטראוס את תנה תעשיות, חברה ישראלית הפועלת בתחום סינון וטיהור מים ובעלת המותג תמי 4. והקימה שותפות בסין עם ענקית האלקטרוניקה Haier (Haier Strauss Water), ושנת 2011 חברה שטראוס מים לקבוצת Virgin של ריצ'רד ברנסון, לשיווק מוצרי שטראוס מים בבריטניה תחת המותג "Virgin Pure".
בנוסף לפעילות שטראוס מים באנגליה, סין וישראל, מוצרי החברה נמכרים כיום באמצעות סוכנויות מכירה מקומיות בקנדה, קוסטה ריקה, קפריסין, פינלנד, פורטוגל וסינגפור.
פפסיקו שטראוס ממרחים ומטבלים
השותפות בתחום הסלטים והמטבלים הטריים בין שטראוס לענקית המזון האמריקאית פפסיקו הובילה לבנייה של שתי חברות: סברה בצפון אמריקה, ואובלה במקסיקו ובאוסטרליה. בשנת 2005, שטראוס רכשה 51% מסברה, מותג קטן של סלטים ים תיכוניים בארצות הברית. וב-2007 נכנסה פפסיקו לשותפות 50/50 עם שטראוס בחברה. כיום סברה היא יצרנית החומוס הנמכר ביותר בארצות הברית עם נתח שוק של 57% בקטגוריית החומוס[20].
מקס ברנר
חברת מקס ברנר נוסדה ב-1996 כחנות שוקולד קטנה ברעננה על ידי עודד ברנר . ב-2001 נרכשה החברה על ידי קבוצת שטראוס שהרחיבה את פעילותה על ידי פתיחת סניפים בישראל ב-2003 וב-2006 פתחה את הסניף הראשון בארצות הברית. למותג כיום 45 סניפים בעולם: 31 באוסטרליה, 6 בישראל, 4 בארצות הברית, 3 בסינגפור ואחד בפיליפינים.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%AA#.D7.A2.D7.9C.D7.99.D7.AA

Post has attachment
1969 - אברהם קריניצי, ראש עיריית רמת גן (נולד ב-1886)
אברהם קריניצי

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קריניצי (מימין) עם סעדיה שושני
פסלו של אברהם קריניצי בכפר המכביה ברמת גן
אברהם קריניצי (כ"ט בכסלו תרמ"ז, 26 בדצמבר 1886 - ד' בכסלו תש"ל, 13 בנובמבר 1969), מן הדמויות הבולטות ביישוב היהודי ערב קום המדינה ובדור הראשון שלה. ראש עיריית רמת גן מטעם הציונים הכלליים (מאוחר יותר המפלגה הליברלית), משנת 1926 ועד למותו בשנת 1969.

קורות חייו
קריניצי נולד ליעקב וללאה לבית דב אברמוביץ בגרודנו שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). בגיל 15, מעיד קריניצי, נטש את "החדר" לטובת לימודי נגרות ופעילות ב"בונד", אותו נטש לטובת "הפועל הצעיר". בעקבות תחילת העלייה השנייה החליט קריניצי גם הוא לעלות, אולם כיוון שנחשב קטין ואביו סירב להרשות לו לעלות, הוא ניסה ל"גנוב" את הגבול, נתפס על ידי השומרים והוחזר לאחר כמה שבועות לביתו. לאחר שהתיר לו אביו לעלות הגיע קריניצי למשרד המרכזי של "חובבי ציון" באודסה ושם סייע לו המזכיר אלתר דרויאנוב להשיג אשרה עות'מאנית לצורך כניסה לארץ ישראל. קריניצי הגיע לאסטנבול, שם אזל לו כספו והוא מצא עבודה כנגר בעזרתו של יצחק נופך. לאחר שחסך מספיק כסף לרכישת כרטיס הפלגה, עלה קריניצי לארץ בחנוכה תרס"ו (1905).
לאחר הגעתו ארצה עבד כמה חודשים כנגר ברחובות ובראשון לציון. לאחר מכן עבר ליפו ועבד גם בפתח תקווה ותקופת מה היה נתון תחת השפעתו של מיכאל הלפרין‏[1], שקרא לנהוג תקיפות בערביי הארץ, והיה נוכח כשהלפרין נכנס לכלוב האריות בקרקס ביפו. כחבר פעיל ב"פועלי ציון" נטל חלק בארגון פועלי היקב ובעקבות שביתתם למען שיפור תנאי עבודתם פוטר מעבודתו כנגר.
עם התגברות מועקת האבטלה בארץ ישראל, יצא קריניצי לקהיר, שם עבד כשנה במפעל בבעלות איטלקית. לאחר מכן, שב לארץ ישראל לפרק זמן קצר וב-1907 חזר לתקופה קצרה לרוסיה, בשל הצורך להתגייס לצבא הרוסי. קריניצי היה בין מארגני ההגנה העצמית היהודית בגרודנו יחד עם אליעזר וישראל שוחט, ובהשתתפות זאב ז'בוטינסקי, שהגיע אז לגרודנו לעזור בארגון ההגנה. בתפקידו כאחד ממארגני ההגנה העצמית, היה מעורב גם בתכנון רצח הקצין הרוסי קולונל פולקובניק גריבויידוב, שהיה בין ראשי מארגני הפוגרומים ביהודים. בדרך נס הצליח קריניצי לחמוק מגיוס ושב לארץ ישראל, כשהוא מביא עמו מכונות ניסור חדשות, שאפשרו לו להקים בית־חרושת ביפו, אך דרכו של זה לא צלחה. מאוחר יותר היה קריניצי מעורב בפעולות התיישבות וביטחון ונמנה עם ראשוני ארגון "ההגנה".
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה החליט לקבל את הנתינות העות'מאנית על מנת שיוכל להשאר בארץ. הממשל העות'מאני הטיל עליו בשנת 1915 את המשימה לפקח על כריתת העצים להסקת קטרי-הרכבות. במסגרת תפקידו חילק כמה מאות תעודות עבודה ליהודים ובכך מנע את גיוסם לצבא. בתחילת 1917 נשלח לדמשק לשמש כסגן מנהל טכני בדרגת קצין במפעל לתיקון תותחים וייצור תחמושת. בתקופת שהותו בדמשק סייע למאיר דיזנגוף ולמגורשי היישוב ששהו בעיר. בדמשק נולדה גם בתו שולמית. בסוף שנת 1917 נשלח ליפו וחזר ברכבת העות'מאנית האחרונה לדמשק. בדמשק התיר לו המפקד הגרמני להשאר בעיר ולא לסגת לאנטוליה. הוא הצטווה לפוצץ שם בנינים עם כניסת הצבא הבריטי לעיר, הוראה אותה לא ביצע. לאחר שובו לארץ ישראל יצא למצרים, רכש שם מכונות ייצור והקים בתל אביב בשותפות עם ברוך גורלסקי בית-חרושת לרהיטים. קריניצי ארגן את המשטרה העירונית של תל אביב ב-1921, נמנה עם מייסדי שכונת נחלת בנימין והשתתף בייסוד מרכז בעלי מלאכה.
פעילותו ברמת-גן
כשהוקמה "עיר גנים" (שמה הראשון של רמת-גן), כשכונת-גנים ממזרח לתל אביב, הצטרף אליה, ועד מהרה היה לדמות המרכזית בה. ב-1926 העניק הממשל הבריטי מעמד של מועצה מקומית לרמת-גן הקטנה וקריניצי מונה לנשיא (יו"ר) המועצה הראשון. מאז ועד 1969 ניצח ב-12 מערכות בחירות ברציפות. הוא החזיק, ככל הנראה, בשיא עולמי כראש רשות מקומית: 43 שנים (24 שנים כראש המועצה ועוד 19 שנים כראש העירייה). הוא עמד תמיד בראש קואליציות של מפלגות מהמרכז והימין וכל הניסיונות להחליפו - עלו בתוהו. כבעל אמצעים מילא את תפקידו הציבורי ברמת-גן, כל השנים, ללא שכר.
קריניצי טיפח ופיתח את רמת-גן ממושבה קטנה בת 400 נפש לעיר הרביעית בגודלה במדינה, שבה 150 אלף נפש. הוא אימץ את השורות משירו של נתן אלתרמן - "נלבישך שלמת בטון ומלט - ונפרוש לך מרבדי גנים". לצד פיתוח עירוני מואץ והקמת מפעלי תעשייה שהגיעו ביזמתו לרמת-גן (עלית, פלאלום, צ.ד. ועוד), הוא נטע ברמת-גן עשרות גנים, יותר מבכל עיר אחרת בארץ.
אף שכל שנותיו היה חבר ה"הגנה", היה לו יחס מיוחד לאצ"ל וללח"י והם פעלו ברמת-גן בתמיכתו. הממשל הבריטי כינה את רמת-גן "האינקובטור של הטרור היהודי", וקריניצי ראה בכך מחמאה. בקיץ 1947 הוא נעצר על ידי הבריטים והוחזק במחנה המעצר בלטרון במשך חמישה שבועות, יחד עם ישראל רוקח, ראש עיריית תל אביב ועובד בן עמי, ראש מועצת נתניה.
עם קום המדינה התרכז בקליטת העלייה ובהקמת שני מפעלים גדולים: הפארק הלאומי ואצטדיון רמת גן. הוא היה הראשון מבין ראשי הערים שאימצו יחידה של צה"ל, ורמת-גן מתמידה באימוץ הצנחנים כל השנים.
היה חבר התנועה למען ארץ ישראל השלמה.‏[2]
בנובמבר 1969, זמן קצר לאחר שנבחר לתפקיד ראש העירייה בפעם ה-12, נספה בתאונת דרכים יחד עם חתנו ישעיהו שמואלביץ ונהגו ברוך עזאני. התאונה אירעה מוקדם בבוקר, כאשר היו השלושה בדרכם חזרה לרמת גן ממפעל "ברבור" בעכו, שהיה בבעלותו של קריניצי. השלושה הובאו למנוחות בחלקת קבר מיוחדת בפארק הלאומי ברמת-גן.
קריניצי היה נשוי לבתיה לבית קרסוקוב ולשניים נולדו ארבעה ילדים - שני בנים ושתי בנות.
דמותו ומורשתו
על שמו של קריניצי נקראים מעלה אברהם - דרך בנגב שפרצו הצנחנים; קריית קריניצי; הפארק הלאומי, גן אברהם ורחוב ברמת-גן בו שוכן גם מוזיאון בית אברהם קריניצי.‏[3] קריניצי הוריש בצוואתו את ביתו לעיריית רמת־גן בו שוכן גם הארכיון והמוזיאון לתולדות רמת-גן הפתוח לציבור[4]. במקום תצוגה המתארת את חייו רבי-העניין וחומר ארכיוני רב אודותיו ואודות העיר. נוסף לתצוגה, במוזיאון מתקיימות פעילויות, סיורים וסדנאות לילדים ולבני נוער אשר עוסקות בחיי החלוצים, בערכים ובדילמות מן העבר, בסיפורה של רמת גן ושל המדינה בכלל ובנושאים רבים אחרים.
קריניצי כתב שני ספרים אוטוביוגרפיים: "בכוח המעשה" (1950) ו"במו ידי" (1959). ספריו תורגמו לאנגלית וליידיש. הוא נהג לומר: "כל אחד יכול להיות ראש עיר, אך לא כל ראש עיר יכול להיות נגר". קריניצי ביטא בספרו "בכוח המעשה" את סלידתו ממה שכינה "ענווה חסודה"‏[5] ובחייו הרבה לפאר את עצמו ואת מעשיו, ואף ראה לעצמו זכות בכך. אתרים ומוסדות בעיר נקראו על שמו של קריניצי עוד בחייו, ושלטונו במוסדות העיר ובנעשה בה היו מוחלטים. ביטוי הומוריסטי לכך ניתן באחת ההומורסקות של אפרים קישון בשם "גן ברמת גן": בהומורסקה מבקש קישון לבחור גן הולם לבנו רפי. בגן מטופח בעיר רמת גן מנסה הגננת להפגין בפניו את תבונת עוללי הגן, אך כאשר היא מנסה להציג בפניהם דמות "מלך" ממאנים ילדי הגן להבין את המונח ומתעקשים להשתטח למרגלותיה ולזעוק "יחי קריניצי!" קריניצי עצמו באר את המקור לתפישה של רמת גן כ"ממלכתו" באזכורים בספרו האוטוביוגרפי לכך שהשתיק את חברי המועצה,‏[6] הקים בית ספר שלא על דעתה,‏[7] והוסיף לכך בניית גנים רבים אותה כפה על המועצה גם נגד רצונה,‏[8] גייס בריונים כדי להחריב מקום בו חשד שהוא בית זונות,‏[9] וכן הלאה. רבים ברמת גן אף הלינו כי קריניצי, שלא קיבל משכורת מן העירייה, נהג לתבוע כי בתי הספר ומוסדות הציבור בה ירוהטו בתוצרי נגרייתו.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%99

שעון שמש בפארק הלאומי ברמת-גן
באי הפארק הלאומי בעיר לא יכולים שלא לשים לב לשעון השמש החדש, שהוקם בחזיתו של מוזיאון האדם והחי ומאפשר לדעת את השעה באמצעות השתתפות האדם.
ליאת עפרי 18/03/2013
(צילום: באדיבות אביב בר זוהר)
פרסומת
(צילום: באדיבות אביב בר זוהר)
השעון שהושק בשבוע שעבר בפארק הלאומי הינו שעון שמש המאפשר לדעת את השעה ביום בהשתתפות פעילה של הצופה שמשמש כמחוג של שעון השמש. באירוע ההשקה נכחו אורחים רבים ביניהם רמזי גבאי מ"מ ראש העיר, אריק נודלמן יו"ר מועצת העיר ויו"ר הנהלת המוזיאון ומשה בודאגה, מנהל אגף החינוך.
כבר בימי קדם האדם שם לב לצל שמוטל מגופים שהשמש מאירה עליהם, כולל גופו שלו. הוא גם הבחין בשינויים במיקום ובאורך הצל במהלך היום, והבין שיש קשר בין מיקום השמש בשמים ובין מיקום הצל על פני האדמה. שעון השמש בחזית המוזיאון הינו שעון שמש אנלמטי, שלוקח בחשבון את מסלול ההקפה של כדור הארץ סביב השמש וכן את נטיית ציר הסיבוב העצמי שלו, כמו גם את מיקום השעון על פני כדור הארץ מבחינת קו רוחב ואורך.
השעון הוקם בשיתוף פעולה עם אנשי הפארק הלאומי בהנהלתו של יוסי זמר טוב. המעצבים והמבצעים הם יואב שביט והמהנדס עדן אוריון אשר ערכו את החישובים הנחוצים. השעון הוקם באמצעות תרומתה של תמר מינטוס, תושבת העיר
http://rgcity.co.il/index.php?id=12209

Post has attachment
צביקה ניר
חג הפסח הקרב ובא מזכיר לכולנו שטמונים בתוכנו כוחות להוביל אותנו מעבדות לחרות. אנו מסוגלים לשנות ולהשתנות. אנו יכולים לתרום מעצמנו לחברה, לדאוג לשיפור איכות החיים ולפתוח את ליבנו לאלו הנזקקים לסיוע ולתמיכה.
לחבריי תושבי רמת גן, אדגיש כי אני חש שאנו עומדים בפני הזדמנות היסטורית לשילוב מוגבר של התושבים במערכות העיר ולהזזת והכוונת העיר להשגת המטרות שפרטתי. אני יחד עם חבריי לתנועת "רמת גן שלנו", מודים למאות התושבים שהצטרפו אלינו לאחרונה ולאלה שמצטרפים מדי יום. אנו מאחלים לתושבי העיר חג חירות שמח עם אביב עירוני חדש.
Photo

Post has attachment
מפגש עירוני להורים עולים בנושא "דו לשוניות בישראל"השבוע התקיים לראשונה מפגש עירוני בנושא "דו לשוניות בישראל" להורים דוברי רוסית, תושבי רמת-גן. במפגש השתתפו מעל 50 הורים (ביניהם סבים, סבתות וזוגות צעירים לפני הקמת תא המשפחתי) בעלי ילדים עולים ובני עולים אשר לומדים במוסדות חינוך שונים בעיר.
עמי שרון 18/03/2013
(צילום: באדיבות עיריית ר"ג)

המפגש הונחה על ידי סוניה סלומוניק, מומחית לפסיכולוגיה וסוציולוגיה של השפה והתקיים בשיתוף פעולה עם עמותת שתיל, מכון מילחאו"ז ואגף החינוך - היחידה לטיפול בתלמידים עולים ובני עולים. כמו כן, במפגש השתתפו נציגי תנועת הנוער "הנוער העובד והלומד" ששיווקו ועודדו את הצטרפותם של ילדים העולים ובני עולים לתנועה. 
במפגש עלו נושאים רבים כגון: מהי ההשפעה שיש לדו לשוניות על התפתחותו של הילד? מהם היתרונות, חסרונות וסיכונים הטמונים בדו לשוניות ועוד. המפגש עורר שאלות, דילמות ותהיות רבות בקרב הורים דוברי רוסית, שזכו להתייחסותה המקצועית של המרצה. התייחסויות נוספות לנושא של דו לשוניות בישראל ההורים יוכלו לקבל במדריך להורים "דו-לשוניות בישראל" שחולק לכל מי שנכח במפגש. המדריך נכתב על ידי סוניה סולומוניק ויצא לאור כמיזם משותף למשרד החינוך וארגון שתיל.
עד תום שנת הלימודים עתיד להתקיים מפגש נוסף להורים דוברי רוסית בנושא לא פחות מרתק "לקויות למידה בקרב הילדים עולים".
http://rgcity.co.il/index.php?id=12205

Post has attachment
מאת: עו"ד צביקה ניר לראשות עיריית רמת גן
Photo

עו"ד צביקה ניר מייסד "פרס רמת-גן לספרות"!
לפני כ – 4 שנים, כאשר ייסדתי ברמת גן את "פרס רמת גן לספרות", היו שטענו שהפרס לא יביא לי תמיכה פוליטית – ציבורית וחבל שאשחית זמני על רציפותו. התעלמתי מכל הרמזים והביקורות והפרס הפך להיות אחד הפרסים המובילים בתחום הספרות בארץ. הבוקר הודענו לזוכים השונים אודות זכייתם והרי הם לפניכם:
1. פרוזה – חיים באר – אל מקום שהרוח הולך.
2. פרוזה ביכורים במשותף – שי אספריל – עוד מעט החורף מתחיל ו – הגר דורון – הכלה היהודיה.
3. שירה – חוה פנחס כהן – אחי, הצמאון.
4. שירה – רפי וייכרט – בקווים דקים.
5. שירה ביכורים במשותף – דוד אדלר – סקיצות לתמונה בלתי שלמה ו – סיגל בן יאיר – לא מעודן.
6. ספרות ילדים ונוער במשותף – תמר הוכשטטר – כרובינה ו – אמנון ורנר – ניר נגד סאלים.
7. מפעל חיים – פרופ' יהודה פרידלנדר.
8. מפעל חיים – פרופ' עליזה שנהר.
חלוקת הפרסים תתקיים בטקס יפה ב – 23.4.2013 בתיאטרון רמת גן. נא רישמו ביומן.

Post has attachment
הזמנה לדף מקצועי של עו"ד צביקה ניר
נפתח דף מקצועי של עו"ד צביקה ניר שרץ לראשות עיריית רמת גן
אתם מוזמנים רק אם אתם תושבי רמת גן
להכנס לדף המקצועי:
https://www.facebook.com/wdZbyqhNyrLrswtyryytRmtGn?fref=ts

בתודה ובכבוד רב
זיו לפיד
Wait while more posts are being loaded