אני מתחיל לרענן את הקהילה!!!!!
אני חוזר לשקיעה בים! בקרוב!

כל מי שנמצא בקהילה הקשיבו!!!!!!!!!
אני עושה מבצע שיתוף הקהילה! עד שאין יותר מ-50 חברים,
אני לא אמשיך את הסיפור! ויש המשך מעניין!!!!!!!!!!!!!
אז תמשיכו לשתף!!!!!!!!!!!!!!
גם אני אשתף!!:)
הילל

נו, תפרסמו את הקהילה! אני סומך עליכם! אם תצליחו עד סוף החופש שיהיו בקהילה 40 חברים או יותר, אז אני אמשיך לפרסם! ואם לא...........

סורי שאני לא ממש מפרסם בזמן האחרון... אני קצת עמוס......
עד סוף השבוע יהיה לי מחנה אז אני לא אוכל לפרסם........

טל אפשטיין! ברוכה הבאה לקהילה!!!!!

כולם לדעת!!!!!!!!!!!! אני שיניתי תמונה ושם לקהילה!!! אבל זאת הקהילה שלי!

אני חושב להעביר את "שקיעה בים, לקהילה של איתמר וייל-"כתיבת ספרים ושירים"
מה אתם חושבים?

איזה כיף! לקחתי יום חופש מהקייטנה החופרת, ובאתי עם אמא שלי לבאר שבע לעבודה שלה, ואני יכול להקליד הרבה!!!!!!!!!!!!!!!!!

איתן,די לחפור! הילל המשך??

הנה הפרק השני של שקיעה בים, והוא מוקדש לאיתן רוט, וקצת לנעמה חורי.
פרק שני-התקבלנו או לא?
בס"ד לפני שאני שוכח, ולפני שאני ממשיך בסיפור, אני חייב להציג את עצמי. שמי יובל חדד, ואני גר בעיר היפה ביותר בשרון, הלא היא הרצליה. אני לומד בכיתה ה'3 בביה"ס "הרצל" בהרצליה. יש לי ארבעה אחים ואחיות, ו-6 דודים משני הצדדים. כדי לא להרוס לכם את הסיפור, אני לא אספר לכם איך הכרתי את אור ועדי, כי זה קרה בשלב מאוחר יותר. ועכשיו בחזרה לסיפור. אור ועדי (שאז עוד לא הכרתי אותם) מיד רצו לאכול, כי הם אהבו פיצה קנויה, וכמובן שאמא שלהם לא שמחה בדבר. היא לא רצתה שהילדים שלה יתרגלו לאוכל קנוי, ובכל זאת, כל פעם המחדש היא שוכחת, וקונה פיצה מקופסה. הילדים אכלו בהנאה, והלכו כל אחד בחזרה לעיסוקיו. בשעה 3 בערך,  מיטל הודיעה שהיא הולכת לקניות, ולאחר שילדיה שמעו את זה, היא יצאה מהבית. אבל היא שכחה לכבות את המחשב שלה. וכשאבשלום, אבא של התאומים חזר הביתה, בערך בשעה ארבע, כשמיטל עדיין הייתה בקניות, המחשב עדיין היה פתוח. אז אבשלום, שהיה סקרן למרות שלא היה צעיר, פתח את המחשב, וראה את המודעה על הקייטנה שמיטל רצתה לרשום אליה את אור ועדי. אבשלום קרא במהירות את המודעה, ומיד התקשר למספר הרשום ליד המילה "חדרה".050-666-7788. המספר הזה היה נראה לו מוכר. לרגע הוא שכח של מי המספר הזה. אבל כשהקול ענה הוא כבר זיהה אותו. זה חברו הטוב מוטי, שאחראי בכמה קייטנות נוספות. 'אבל בקייטנה הזאת?' חשב לעצמו אבשלום. "אני לא מאמין, אין גבולות לבן-אדם הזה" הוא מלמל בנימה מופתעת. כשמוטי שמע את הקול שלו, הוא היה בטוח שהוא התקשר אליו כדי לשמוע מה שלומו. אבל הוא היה מופתע ממה שהוא שמע. אבשלום סיפר לו על המודעה שראה, ושמיד התקשר כדי לרשום אליה את הילדים שלו. מוטי שמח,  ובגלל שאבשלום היה חברו הטוב, הוא הסכים לרשום את אור ועדי ללאה הגרלה, ואפילו היה מוכן לעשות להם הנחה. אז לאחר מכן מוטי שלח לאבשלום את טופס ההרשמה, ואבשלום מיד ענה עליו ושלח אותו בחזרה למוטי. כשמיטל חזרה מהקניון, בשעה 5:30 בערך, נודע לה הדבר, אבל היא לא סיפרה על כך לילדים, כדי שתהיה להם הפתעה ליום שלאחר מכן. למחרת, כשהתאומים חזרו מבית הספר בשעה 1:25, אמא שלהם מיטל הייתה בבית, וזה בגלל שהיא לקחה שבוע חופש מהעבודה. אבל לפני שהיא אמרה לילדים שלה שלום, היא אמרה להם שהם התקבלו לקייטנה. אור היה מופתע, הוא לא האמין שהוא התקבל לקייטנה כבר ביום שבו רשמו אותו, ועדי גם שמחה מאוד, למרות שלא אהבה קייטנות. "חייבים לתכנן משהו מיוחד שנעשה שם" אמר אור לעדי. "נו, יש לך רעיון, או שאתה סתם רוצה.., שאלה עדי. "רגע! יש לי רעיון נפלא!" אמר אור........... המשך יבוא... 
Wait while more posts are being loaded