Post has attachment
1945 - יליזבטה סקובצובה, הידועה גם כ"האם מריה" - משוררת , נזירה רוסיה וחסידת אומות העולם, נרצחה בתאי הגזים ( נולדה ב- 1891)
יליזבטה יורייבנה סקובצובה (ברוסית: Елизавета Юрьевна Скобцова) ‏ הידועה כ"האם מריה" (ברוסית: Мать Мария , בצרפתית Mere Marie);‏ (1891 - 1945) - משוררת , נזירה רוסיה, שהצילה יהודים בצרפת הכבושה בימי מלחמת העולם השנייה. הוכרה על ידי יד ושם כחסידת אומות העולם.
ביוגרפיה
נולדה בשם יליזבטה פילנקו ב-21 בדצמבר 1891 בעיר ריגה (אז בתחומי האימפריה הרוסית, כיום בלטביה) למשפחת אצולה. למדה בגימנסיה בסנקט פטרבורג והשתייכה לחוג המשוררים מהזרם האקמיסטי. כבר בגיל 15 החלה לכתוב שירים, אשר פורסמו בכתבי עת ספרותיים. בשנת 1910 התחתנה ועברה עם בעלה להתגורר בחצי האי קרים. הוציאה שלושה ספרי שירה.
לאחר המהפכה הבולשביקית הפכה לתומכת של הצבא הלבן האנטי קומוניסטי. בשנת 1920, לאחר תבוסת הצבא הלבן במלחמת האזרחים, היגרה עם בעלה השני, דניאל סקובצוב, ושני ילדיה לטורקיה. לאחר שהות קצרה עברה לסרביה ומשם לצרפת. הייתה פעילה חברתית בארגונים שונים של הגולים הרוסים.
בשנת 1932 התגרשה מבעלה השני והפכה לנזירה. עם קבלת שבועת הנזירות שינתה את שמה למריה. היא ניהלה בית תמחוי לפליטים רוסיים בפריז.
לאחר כיבוש פריז על ידי הנאצים בשנת 1940, נרתמה לעזרת היהודים בעיר. ביחד עם הכומר דמיטרי קלפינין (שותפה בניהול בית התמחוי) ארגנה מקומות מסתור ליהודים ודאגה להם לתעודות זהות מזויפות, שבעזרתן הם התחזו (בעיקר הפליטים מפולין שביניהם) לגולים רוסיים.
ביולי 1942 עצרו הנאצים ביחד עם המשטרה הצרפתית אלפי יהודים פריזאים וכלאו אותם באצטדיון "ולודרום דה היבר" (Vélodrome d'hiver). האם מריה, בנה יורי והכומר קלפינין הצליחו להתגנב לתוך האצטדיון במסווה של מפני הזבל. בתוך פחי הזבל הם החביאו כמה עשרות ילדים יהודיים והצליחו להימלט איתם מהאצטדיון ולהעבירם לבתי מסתור.
ב-8 בפברואר 1943 נעצרה האם מריה ביחד עם בנה והכומר קלפינין על ידי הגסטפו. הבן והכומר נשלחו למחנה הריכוז בוכנוולד, ממנו לא שבו. האם מריה נשלחה למחנה הריכוז רבנסברוק. היא נרצחה בתאי הגזים ב-31 במרץ 1945.
בשנת 1985 הוכרו יליזבטה סקובצובה ודמיטרי קלפינין כחסידי אומות העולם על ידי יד ושם.
בשנת 2004 היא הוכרזה על ידי הכנסייה הנוצרית כקדושה.
בשנת 1982 הופק בברית המועצות סרט עלילתי אודות חייה, אשר נקרא "האם מריה".
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%91%D7%98%D7%94_%D7%A1%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A6%D7%95%D7%91%D7%94

Post has attachment
1973 - דימיטר פשב, חסיד אומות העולם, על חלקו בהצלת יהודי בולגריה. (נולד ב- 1894)
דימיטר פשב
                                                                                                                                                                                                                                                                                                                           
דימיטר יוסיפוב פשב
Димитър Йосифов Пешев
(25 ביוני 1894 – 25 בפברואר 1973)

דימיטר פשב
מקום קבורה
קיוסטנדיל, בולגריה
מקום מגורים
קיוסטנדיל, בולגריה
ידוע בשל
חלקו בהצלת יהודי בולגריה מגירוש אל מחנות ההשמדה הנאציים.
תפקיד
שר המשפטים הבולגרי, סגן יו"ר הפרלמנט הבולגרי
תואר
חסיד אומות העולם
האנדרטה לזכר דימיטר פשב בעיר קיוסטנדיל.
כיכר המזרקה בשדרות ירושלים ביפו על שם דימיטר פשב
לוחית זיכרון לדימיטר פשב בכיכר המזרקה בשדרות ירושלים ביפו
דימיטר פשב, (בבולגרית: Димитър Пешев‏; 25 ביוני 1894, קיוסטנדיל, נסיכות בולגריה - 25 בפברואר 1973, הרפובליקה העממית הבולגרית), היה שר המשפטים וסגן יושב ראש הפרלמנט הבולגרי בתקופת מלחמת העולם השנייה. פשב הוא חסיד אומות העולם, על חלקו בהצלת יהודי בולגריה מגירוש אל מחנות ההשמדה הנאציים.
פשב נולד למשפחה אמידה מהעיר קיוסטנדיל, יצא ללימודי שפות בסלוניקי וב-1915 החל בלימודי משפטים באוניברסיטת סופיה. הוא לחם במלחמת העולם הראשונה בחזית המקדונית ולאחריה, ב-1919 סיים את לימודי המשפטים וכיהן כשופט, בתחילה בפלובדיב ואחר כך בסופיה. לאחר מכן פנה לפוליטיקה וב-1935 מונה לשר המשפטים הבולגרי. לאחר נפילת המשטר הצבאי של חברי הליגה הצבאית ניסה הקולונל דמיאן ולצ'ב, אחד ממנהיגיה לבצע הפיכה צבאית. הוא נכשל, נשפט ונידון למוות. שר המשפטים פשב, סירב לחתום על גזר הדין ופוטר מתפקידו‏[1].
פשב תמך במדיניות ההתקרבות לגרמניה הנאצית, מתוך ראית עולם לאומנית בולגרית, ששאפה להחזיר לבולגריה את שטחי תראקיה, מקדוניה ודרום דוברוג'ה, אשר נגרעו ממנה לאחר תבוסתה במלחמת העולם הראשונה. ב-1938 מונה לתפקיד סגן יושב ראש הפרלמנט.
מלחמת העולם השנייה והצלת יהודי בולגריה
להרחבה בנושא ראו: בולגריה במלחמת העולם השנייה
ממלכת בולגריה הכריזה על ניטראליות בפרוץ מלחמת העולם השנייה, אך נקטה במדיניות פרו גרמנית, שלוותה בצעדים ממסדיים אנטי-יהודים. ב-23 בינואר 1941, פורסם החוק להגנת האומה, שדמה במתכונתו לחוקי נירנברג. דימיטר פשב הצביע בפרלמנט בעד החוק‏[2]. ב-1 במרץ 1941, חתם ראש הממשלה הבולגרי הפרופסור בוגדן פילוב בווינה על ההסכם התלת צדדי, במסגרתו הפכה בולגריה רשמית לבעלת בריתן של מדינות הציר. עוד טרם החתימה נכנסו באין מפריע כוחות צבא גרמנים לשטחי הממלכה ומתוכה התקיפו וכבשו את ממלכת יוון ויוגוסלביה [3].
השטחים שנגרעו מבולגריה בכפוף לחוזה ניי, הוחזרו על ידי הגרמנים לבולגרים כפיקדון עד תום המלחמה, תוך הבטחה גרמנית להתחשב בתביעותיה הטריטוריאליות של הממלכה. להבדיל משאר תושבי השטחים שסופחו לבולגריה, לא הוחל על היהודים החוק הבולגרי והם נותרו מחוסרי נתינות. ב-22 בפברואר 1943 אישרה הממשלה הבולגרית את גירושם של 20,000 יהודים המצוים בחזקת הבולגרים ומסירתם לגרמנים, בכפוף להסכם שחתם אלכסנדר בלב ראש המשרד לענייני יהודים, עם תיאודור דנקר נציג גרמניה הנאצית. ב-4 במרץ 1943 החל מבצע גירושם של 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה ו-188 יהודי פירוט והם נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. הגירוש בוצע באכזריות על ידי שוטרים בולגרים שהיכו, אנסו נשים ובזזו את רכוש המגורשים‏[4]. את מכסת 20,000 המגורשים יועד להשלים מקרב בני קהילת יהודי "בולגריה הישנה".
ב-6 במרץ נודע ליהודי קיוסטנדיל על כוונת הגירוש למזרח. מנהיגי הקהילה היהודית פנו לנכבדי העיר בבקשת סיוע. ב-8 במרץ יצאה לסופיה משלחת בראשות חבר הפרלמנט פטר מיכאלב ואליו נלוו איוון מומצ'ילוב, אסן סויצ'מזוב וולדימיר קורטב שגמרו אומר לבטל את החלטת הגירוש. עם הגיעם לסופיה פנו לפשב בן עירם, תיארו את המצב בקיוסטנדיל וביקשו את עזרתו. למחרת נפגשו פשב ו-4 חברי המשלחת מקיוסטנדיל עם פטר גברובסקי שר הפנים הבולגרי. שר הפנים הכחיש את דבר הגירוש המיועד ופשב תקף אותו בחריפות ומסר לו שיש עדויות רבות שסותרות את דבריו. פשב טען בפני גברובסקי שהוא מפר את החוק הבולגרי, שכן לא התקבלה כל החלטת ממשלה על גירוש היהודים מ"בולגריה הישנה" ומדובר במחטף. ולדימיר קורטב מנהיג הארגון המהפכני המקדוני איים על גברובסקי בנקיטת צעדים אלימים מצד ארגונו אם יבוצע הגירוש. בשלב זה, הודה שר הפנים שב-10 במרץ מתוכנן מבצע גירושם של יהודי "בולגריה הישנה" ולאור הטענות החוקתיות שהעלו חברי המשלחת הוא מוכן להשעות את ביצוע צו הגירוש. גברובסקי התקשר למושל קיוסטנדיל והודיע לו לא לבצע את הגירוש‏[5],‏[6].
לאחר דחיית הגירוש כתב נספח הגסטפו לסופיה קרל הופמן למפקדתו:
"חוגים מדיניים בולגרים, שדעתם לא הייתה נוחה מן הפעולה האנטי יהודית, החלו מפעילים לחץ על שר הפנים. בעיקר עשתה זאת משלחת מקיוסטנדיל בראשותו של סגן יושב ראש הפרלמנט פשב, שהופיעה בפני שר הפנים וטענה לטובת היהודים. "‏[7].
ב-9 במרץ בשעות הערב, לאחר לחץ כבד גם מצד ראשי הכנסייה האורתודוקסית המטרופוליטנים סטפן וקיריל, דחה המלך את צו הגירוש הכללי ללא תאריך יעד. בסופיה גופא לא נערכה כל אקציה, אך המידע לערי השדה הגיע רק למחרת. וכך, ב-9 במרץ בשעות אחר הצהריים התדפקו שוטרים בולגרים על דלתות בתי היהודים בערי השדה והורו להם להכין חבילות לקראת גירוש, עם שני פריטי לבוש מכל סוג. בחלק מערי הממלכה כגון פלובדיב נערכו אקציות ב-10 במרץ לפנות בוקר. היהודים נכלאו במוסדות ציבור ושוחררו בשעות הבוקר המוקדמות.
פשב לא הסתפק בתשובתו של גברובסקי על השעיית הגירוש וב-17 במרץ החתים 43 חברי פרלמנט מסיעת הרוב ובכללם ראשי הממשלה לשעבר אלכסנדר צאנקוב וגאורגי קיוסאיבנוב, על מכתב בו פנה לראש הממשלה בוגדן פילוב. במכתבו ציין פשב, שאין לפעולות כנגד היהודים בגבולות "בולגריה הישנה" כל יסוד חוקי, גירושם יטיל על הממלכה אות קלון ויקשה על מדיניותה העתידית. פילוב ענה לפשב שמדובר בניסיון המרדה בחסות "היהודים המזיקים" והוא ישא בתוצאותיו. ב-26 במרץ הודח פשב מתפקידו כסגן יושב ראש הפרלמנט בלחץ הממשלה הבולגרית‏[8].
אחרית דבר
ב-9 בספטמבר 1944 נכבשה בולגריה על ידי הצבא האדום וברחבי הממלכה פרצה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית. בו ביום נעצר דימיטר פשב והואשם בשיתוף פעולה עם הנאצים. חבריו, בני הקהילה היהודית מקיוסטנדיל העידו לטובתו וציינו את פעילותו להצלתם, תוך שעורך דין יהודי מגן עליו במהלך משפטו. פשב ניצל מגזר דין מוות, נידון ל-15 שנות מאסר ושוחרר לאחר שנת מאסר אחת שבמהלכה הדרדר מאד מצב בריאותו. מנהיגי הקהילה היהודית המשיכו להפגש עימו גם לאחר עלייתם לישראל ואף לתמוך בו כלכלית‏[9].
בינואר 1973, העניקה מדינת ישראל לדימיטר פשב את התואר חסיד אומות העולם. פשב הוא אחד מ-20 אזרחי בולגריה להם הוענק תואר זה במהלך השנים, בהם פוליטיקאים וראשי הכנסייה הבולגרית המטרופוליט סטפן והמטרופוליט קיריל. כשנשאל על חלקו בהצלת יהודי בולגריה השיב פשב:
"מצפוני האנושי והבנתי לגבי התוצאות הרות האסון, שמדיניות הממשלה הבולגרית עלולה הייתה להביא על עצמה, על העם הבולגרי, מולדתו והקהילה היהודית, לא יכלו להשאיר אותי אדיש. גמרתי אומר לעשות ככל אשר לאל ידי כדי למנוע את העניין" ‏‏[10]‏‏.
חניכת האנדרטה לזכר פשב במועצת אירופה.
ב-25 בפברואר, שבועות אחדים לאחר הטקס הלך פשב לעולמו והוא בן 79 שנים. ב-25 בפברואר 2000, נחנכה במועצת אירופה אנדרטה מארד להנצחתו של דימיטר פשב והיא מוצגת דרך קבע בארמון אירופה בעיר שטרסבורג. בסופיה ובקיוסטנדיל ישנם רחובות הנושאים את שמו של פשב וביתו של פשב בקיוסטנדיל הפך לאתר הנצחה‏[11].
בולגריה הייתה המדינה היחידה בתקופת מלחמת העולם השנייה, אשרה מסרה בהסכם ובאישור המלך יהודים שהיו בחזקתה לידי הנאצים, תוך ידיעה ברורה על גורלם הצפוי. 11,343 יהודי תראקיה ומקדוניה ניספו ברובם במחנות ההשמדה. יחד עם זאת, היהודים שהיו אזרחי בולגריה לא נפגעו וגם במקרה הזה, מדובר במדינה היחידה באירופה, שהייתה נתונה תחת כיבוש נאצי ויהודיה לא נשלחו אל מחנות ההשמדה. בשנת 1941 נמנו בבולגריה 48,000 יהודים ובשנת 1945 נימנו 51,000. הקהילה היהודית חבה את חיי בניה לקבוצה מצומצמת של פוליטיקאים ובראשם דימיטר פשב וראשי הכנסייה המטרופוליטנים סטפן וקיריל.
הנצחה בישראל
ביפו נקראה כיכר המזרקה (לשעבר כיכר העירייה) בשדרות ירושלים על שם דימיטר פשב וכן נקרא על שמו רחוב בעיר.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%A8_%D7%A4%D7%A9%D7%91

Post has attachment
1972 - פאול גרינינגר, מחסידי אומות העולם (נולד ב-1891)
פאול גרינינגר

פאול גרינינגר, (27 באוקטובר 1891 - 22 בפברואר 1972), קצין בכיר וממפקדי משטרת הגבולות של שווייץ, מחסידי אומות העולם.
באוגוסט 1938, לאחר סגירת גבולותיה של שווייץ לפליטים יהודים מגרמניה, הפר גרינינגר את ההוראות שניתנו לו, ואיפשר ל-3,600 יהודים לעבור את הגבול לשווייץ באזור קנטון סנט גאלן, ובכך הציל את חייהם.
גרינינגר פוטר מן המשטרה לאחר שנמצא אשם בהפרה מכוונת של הוראות חוקיות, ונשללו ממנו דרגותיו, כל זכויות הפנסיה ופיצויי הפרישה. הוא התקיים בדוחק והלך לעולמו בשנת 1972 כשהוא חסר כל.
בשנת 1971 הוכר על ידי יד ושם כחסיד אומות העולם.
גם לאחר מותו לא מהרה ממשלת שווייץ להחזיר לגרינינגר את תוארו וזכויותיו. רק בשנת 1995 טוהר שמו על ידי ממשלת שווייץ. ההפסד אשר נגרם לו בגלל פיטוריו ושלילת פיצויי הפיטורין הועבר לידי יורשיו אשר השתמשו בכסף כדי להקים בשנת 1998 את קרן פרס גרינינגר, המעניקה אחת לשנה פרס כספי על מעשים של הומאניות ואומץ לב יוצאי דופן.
הנצחה
בשנת 2004 נקרא על שמו רחוב בשכונת פסגת זאב שבצפון ירושלים. כאשר נתבקשו נציגי שווייץ בישראל והשגריר השווייצרי להגיע לטקס החניכה סירבו מפני שהאזור ממוקם מחוץ לקו הירוק.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C_%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%A8

Post has attachment
1972 - פאול גרינינגר, מחסידי אומות ה – 1972 - פאול גרינינגר, מחסידי אומות העולם (נולד ב-1891)
פאול גרינינגר
אין תמונה חופשית

פאול גרינינגר, (27 באוקטובר 1891 - 22 בפברואר 1972), קצין בכיר וממפקדי משטרת הגבולות של שווייץ, מחסידי אומות העולם.

באוגוסט 1938, לאחר סגירת גבולותיה של שווייץ לפליטים יהודים מגרמניה, הפר גרינינגר את ההוראות שניתנו לו, ואיפשר ל-3,600 יהודים לעבור את הגבול לשווייץ באזור קנטון סנט גאלן, ובכך הציל את חייהם.

גרינינגר פוטר מן המשטרה לאחר שנמצא אשם בהפרה מכוונת של הוראות חוקיות, ונשללו ממנו דרגותיו, כל זכויות הפנסיה ופיצויי הפרישה. הוא התקיים בדוחק והלך לעולמו בשנת 1972 כשהוא חסר כל.

בשנת 1971 הוכר על ידי יד ושם כחסיד אומות העולם.

גם לאחר מותו לא מהרה ממשלת שווייץ להחזיר לגרינינגר את תוארו וזכויותיו. רק בשנת 1995 טוהר שמו על ידי ממשלת שווייץ. ההפסד אשר נגרם לו בגלל פיטוריו ושלילת פיצויי הפיטורין הועבר לידי יורשיו אשר השתמשו בכסף כדי להקים בשנת 1998 את קרן פרס גרינינגר, המעניקה אחת לשנה פרס כספי על מעשים של הומאניות ואומץ לב יוצאי דופן.
[ הנצחה

בשנת 2004 נקרא על שמו רחוב בשכונת פסגת זאב שבצפון ירושלים. כאשר נתבקשו נציגי שווייץ בישראל והשגריר השווייצרי להגיע לטקס החניכה סירבו מפני שהאזור ממוקם מחוץ לקו הירוק.
http://he.wikipedia.org/wiki/פאול_גרינינגר
Wait while more posts are being loaded