Post is pinned.Post has attachment
היי!
ברוך הבא לקהילת סיפורי פינקי לייט^^
כאן האוסי שלי, פינקי לייט, תספר על מה שעובר עליה, מה שהיא עברה, הרפתאות וכיףףף 3:
תיצטרפו, יהיה מעניין~
האוסי שלכם כן יכולה להופיע בסיפור. רק תבקשו ותגידו את הגיל שלה אופי וכל זה.
חוקים:
☜לא להספים.
☜לא לקלל.
☜בבקשה אל תריבו~
☜תיהנו!! D:
Photo

פרק 2
קפאתי בפחד במקום.
לא יכולתי להזיז שום חלק בגוף, ספרקלייט הייתה זאת שהוציאה אותי מזה וגררה אותי אחריה לשבת לידה.
התיישבתי וראיתי את כל המבטים של כולם, הם היו מצמררים.
"כמו ששמתם לב היצטרפה אלינו ילדה חדשה. היא תציג את עצמה עכשיו." המורה היסתכל עלי ורמז לי לקום
קמתי בחשש והסתכלתי על ספרקלייט שסימנה לי שהכל יהיה טוב. נשמתי נשימה עמוקה והתחלתי לספר על עצמי.
סיימתי די מהר והתיישבתי בבושה. קברתי את הראש שלי בין הידיים ועצמתי עיניים, הרגשתי משהו על הכתף שלי וזאת הייתה היד של ספרקלייט שניחמה אותי קצת
"הי זה עוד היה בסדר, היו יותר גרועים ממך." היא חייכה עלי בחצי חיוך מנחם
'אני עדיין לא מבינה למה היא רוצה ליהיות בחברתי' חשבתי באדישות, 'אני סתם עוד ילדה, אז מה שונה בי מכל אחת אחרת?' גילגלתי קצת עיניים וניסיתי להתרכז בשיעור, למרות שזה היה קשה עם כמות הפעמים שתפסתי את ספרקלייט מסתכלת עלי במבט די מוזר...
"ספארק?.. הכל טוב?" שאלתי איתה בפעם האחרונה שתפסתי אותה מסתכל עלי "כן כן הכל בסדר, פשוט אה.. רציתי לבדוק משהו.. כן לבדוק משהו!" היא מהר הפנתה גב אלי והמשיכה בעיסוקים שלה.
בסוף הלימודים חטפתי את התיק ורצתי מהר, הייתי הראשונה לצאת מהבית ספר.
"היא ממש הפחידה אותי בשיעור ההוא.." מיללתי בזמן הריצה, "אבל היא גם די נחמדה.."
"כן אני יודעת שאני לפעמים קצת מפחידה." קלטתי את ספארקלייט רצה לידי "איך את הגעת לכאן?..!" נעצרתי והסתכלתי עליה במבט לא מבין. "בריצה..?" היא נראתה די אדישה והמשיכה ללכת, כמובן שהלכתי אחריה, היא פשוט צצה לידי..
"אני מצטערת על מה שאמרתי פשוט..." ניסיתי למצוא תירוץ לא מעליב אבל ספארקלייט כבר קטעה אותי באמצע "כן כן זה קורה לפעמים, בכל מקרה אני חושבת שאנחנו שכנות." היא נעצרה מול בית שהיה ליד הבית שלי "כ-כנראה.." הסתכלתי עליה קצת בבחינה בזמן שהיא התקרבה לדלת של הבית.
"היה נעים להכיר, אם תירצי, אני כאן או משהו.." היא חייכה אלי חצי חיוך ועדיין נראתה די אדישה, נכנסה לבית שלה וטרקה את הדלת אחריה.
רצתי הביתה זרקתי את התיק שלי על הריצפה והתיישבתי לבדוק כמה דברים,עד שהטלפון שלי לא התחיל לצפצף.
הסתכלתי וראיתי שיש לי שיחה ממספר לא ידוע.. עניתי לשיחה בחשש ו..
המשך יבוא :>
כן כתבתי את הפרק מחדש~

גאה להיות הבנאדם הראשון שהצטרף xD

Post has attachment
פרק ראשון: היכרות~

אני עומדת בצד, לא שייכת, מפחדת מכל התלמידים בבית הספר, לא מכירה אף אחד.
זה היום הראשון שלי בבית הספר הזה, אני לא רואה שום פנים מוכרות,כולם פה כל כך שונים.. נשמע הצלצול וכל התלמידים התחילו להיכנס לכיתות.
כולי רועדת,לקחתי את הדברים והלכתי ללכת מהר לכיתה שלי,נדחפת בין תלמידים ומנסה שלא ישימו אלי יותר מידי לב במסדרונות העמוסים.
ניתקלתי בשתי בנות כשניסיתי להגיע לכיתה ונפלתי על הריצפה. "אחחח!..." סיננתי בכאב והסתכלתי על שתי הבנות שעמדו מלפני "א-אני כל כך מצטערת! אני חדשה כאן ו.." "אל תוסיפי עוד מילה! השם שלי הוא שיינינג דיימונד,וזאת ספארלייט. אנחנו לומדות פה כבר הרבה זמן. באיזה כיתה את?" שיינינג ניראתה די נילהבת לראות אותי, הסתכלתי על ספארקלייט וקפאתי מהמבט שלשניה היה לה והתעלמתי לגמרי מהשאלה דל שיינינג דיימונד. לשניה זה היה נראה שהיא די מאיימת, אבל פתאום השתנו הפנים שלה לחיוך קטן. "שלום. נעים להכיר. מה השם שלך?" שאלה אותי ספארקלייט ברוגע "פינקי לייט..!" עניתי בניסיון לחייך בחזרה. "הא, שם יפה." המשכתי לדבר איתן למרות הצילצול שממזמן כבר היה עד שלפתע שמעתי צעקה של מורה.. "שיינינג דיימונד!! ספארקלייט!! ילדה חדשה!! תיכנסו מיד לכיתה!" יצא מורה כועס מאוד מהכיתה והסתכל עלינו באיום. שיינינג דיימונד מיהרה להיכנס, אבל ספארקלייט נישארה לעמוד איתי והלכה איתי לאט כאילו לא העירו לנו כרגע. "אל תשימי לב, הם סתם ניטפלים. סך הכל איחרנו קצת." חייכה אלי ספארלייט וניכנסה איתי לכיתה כשכל התלמידים מסתכלים עלינו.
כאן התחלתי לפחד...


המשך יבוא~
קרדיט לעדן על הציור^^
Photo
Wait while more posts are being loaded