Post is pinned.
חולקת עימכם סיפור מרגש, נער חרש בן 14 שהגיע אליי (אני דוברת שפת סימנים ישראלית), ושיתף אותי שמספר ילדים מכיתתו לא מאפשרים לו להשתתף במשחקי הכדורסל בזמן ההפסקה בבית הספר, לטענתם הוא לא יודע לשחק טוב בכלל, ואינו שומר על קשר עין במשחק. הנער סיפר ושיתף את התסכול, העלבון והכאב על הדחייה. במפגשנו היה מקום לכל תחושותיו, ולאחר מכן חשבנו או יותר נכון כיוונתי אותו לחשוב על רעיונות לפתרון.
בסופו של המפגש הציע הנער לבקש מאחד מחבריו לאמנו באופן פרטני, בשעות אחה"צ. ובעיקר להתאמן מולו על עניין קשר העין. הם עשו זאת....
לאחר מספר אימונים, קיבל הזדמנות מילדי הכיתה להשתתף וזכה למחמאות, גם בעניין קשר העין ויותר מכך מיכולת המשחק הנפלאה שלו.
עבורי זו חוויה מרגשת מאד מאד.

שלכם ....
חגית גילוני
Wait while more posts are being loaded