Profile cover photo
Profile photo
עינת קדם
עריכה לשונית
עריכה לשונית
About
Posts

Post has attachment
כילדה אהבתי לצפות בתכנית "ניקוי ראש", שאחד מכותביה הוא אפרים סידון. לא תיארתי לעצמי שיום אחד אעבוד לצידו. אבל זה קרה!
זאת היתה זכות עבורי וכבוד גדול והנאה מרובה להגיה ולנקד את ספרו של סידון "גן המפלצות". הכתיבה שנונה, מצחיקה, מחכימה ומפתיעה, והאיורים המופלאים של יוסי אבולעפיה הם חלק מהעניין.

לדעתי, גם מבוגרים ייהנו מהספר. אחד הדברים שמייחדים את כתיבתו של סידון הפונָה לילדים, היא שהוא כותב להם בגובה העיניים, לא כמבוגר לילד – אלא כמבוגר למבוגר. אני אוהבת את הגישה הזאת שנותנת כבוד לילד ומאמינה בכוחו להבין את הסיפור וליהנות ממנו. כתיבה אמיצה ובוגרת, בלי לייפות דברים או לחשוש שמא זה ישחית את נפשם הרכה של הילדים, כי זה לא. להפך. בעידן הסלולרי, הווטסאפ והמחשב, הספרים של סידון מעודדים חשיבה עצמית ומציעים זוויות חדשות להסתכלות.

הספר הוא עולם עשיר של חרוזים מופלאים (איך הוא מוצא חרוז לכל דבר?) ומשחקי מילים מצחיקים. למשל, שמו של המפלץ הפחדן "מוּגְלֵבִי", או המפלץ "חֲצִילוּ!!!" (סימני הקריאה הם חלק בלתי נפרד משמו), שצועק "הצילו!". אביו של חֲצִילוּ! היה ארטישוק בכיר בשירות הוד מלכותה, ואימו, לעומת זאת, באה ממשפחת כוסברה פשוטה. מלבדו היו למשפחה רק עוד זוג תאומים וגויאבה. חלומו של חֲצִילוּ! היה להיות מהנדס בניין או סביח, אבל בשל קשיי פרנסה הוא התדרדר לדרגת מוסקה, כלומר הוא נדחף לתבנית ובושל בתנור, ובסוף שפכו עליו טחינה. הינה קטע מהספר:

קוֹרְאִים לִי חֲצִילוּ. אֲנִי יוֹדֵעַ, אַתֶּם בֶּטַח אוֹמְרִים בַּלֵּב: "חֲצִילוּ... הוּא כָּזֶה... כְּאִלּוּ... אוּלַי אֲפִלּוּ...". כְּלוֹמַר אִם לְהַשְׁווֹת תַּתְחִילוּ, אָז תֵּכֶף וּמִיָּד תַּבְדִּילוּ - כְּלוֹמַר מִי שֶׁלֹּא דֶּבִּיל הוּא - בֵּינִי לְבֵין צְנוֹנִילוּ, הַמִּפְלָץ מִכְּפָר בִּילוּ. נָכוֹן שֶׁגַּם הוּא דֵּי מַבְהִיל הוּא, וְגַם הוּא דֵּי מַגְעִיל הוּא, וְגַם הוּא רִיר מַזִּיל הוּא, וְלִבְלֹעַ צַבִּים רָגִיל הוּא, וּגְמַלֵּי שְׁלֹמֹה מַרְעִיל הוּא, וּפָרוֹת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מַשְׁפִּיל הוּא, וּבְגָדוֹל - מַמָּשׁ נָפִיל הוּא. אֲבָל אֵיפֹה הוּא וְאֵיפֹה חֲצִילוּ!!!!
אָז הִנֵּה חֲצִילוּ! וַאֲנִי שַׁיָּךְ לְמִפְלְצוֹת הַגִּנָּה הַגְּדוֹלוֹת, הַכּוֹלְלוֹת גַּם אֶת צְנוֹנִילוּ, כְּרוּבִילוּ, פֶּטְרוֹזִילוּ וְיִצְחָק שָׁמִיר.

נהדר, לא?

אני אוהבת כמובן את כל המפלצות בספר, אבל הכי הרבה אני אוהבת את המפלץ שַׂנְאֲנִי (מקביל ל"צנעני") הממורמר, ששונאא, שונאאא, שונאאאאא! אבל אי אפשר להאשים אותו, אם זוכרים את ילדותו הקשה.

מה קרה לו בילדות? תקראו 😊
Photo
Add a comment...

Post has attachment

Post has attachment
Add a comment...

Post has attachment
Add a comment...

Post has attachment
Add a comment...

Post has attachment
עריכה לשונית טובה היא כמו טיפול פסיכולוגי מוצלח. ככל שהמטופל יודע לבטא טוב יותר את תחושותיו, לתאר אותן, לנסח אותן, להגדיר אותן ולדבר עליהן בקול, כך הוא יוכל להכיר טוב יותר את עצמו והמטפל יוכל לסייע לו. בתהליך המשותף המטפל מכוון, שואל, מברר, מחזק ויציע ניסוח חדש לדברים שעלו בעל פה. וכשהמטופל אומר: "כן, לזה התכוונתי, עכשיו אני מבין שזה מה שהרגשתי ולא ידעתי איך להגדיר את זה", הוא ירגיש שהוא משתחרר, שיש מישהו שמבין ללבו.

אני לא פסיכולוגית. אני עורכת לשון שעובדת עם הלב, עם הבטן, עם הראש, עם הנשמה ועם הידע, הניסיון, החוויות, הרגשות והמטען שאני נושאת על כתפיי. כשאני עורכת את הטקסט, אני מנסה להגיע לפתרון שיוציא את המיטב ממנו. אני מחדדת את הכוונה ומעלה ניסוחים חדשים לדברים הכתובים.

וכשהלקוח אומר לי בהתרגשות: "כן, הגדרת את זה מצוין, בדיוק לזה התכוונתי, זה מה שרציתי אבל לא ידעתי איך להגיע לזה בעצמי", או כשהוא אומר לי: "באמת לא חשבתי על זה, את מעלה כאן דברים חשובים שבכלל לא הייתי מודע להם", אני מרגישה שעשיתי את מלאכתי ושהטיפול בטקסט הצליח.

עינת קדם,
עורכת לשון ותוכן
http://www.language-editing.co.il/
Photo
Add a comment...

Post has attachment
Photo
Add a comment...

Post has attachment
מילפית
"מילפית במלוא מובן המילה. רוסלנה רודינה חמישה חודשים בלבד אחרי הלידה. חמישה חודשים בלבד הספיקו לאמא של יאן גולן, רוסלנה רודינה, לעלות על מטוס לאיביזה ולהצטלם בביקיני קטנטן. מוקפת בחיתולים ועיניים נפוחות מחוסר שינה, המילפית התייצבה לצילומי גיליון בגדי הים של...
Add a comment...

Post has attachment
להעמיס
דודי: לא יודע למה, אבל יש לי הרגשה ששנינו נמצאים בדיוק באותו מקום. שירי: לי יש הרגשה שאתה מנסה להעמיס אותי וזה הניסיון הכי פתטי שראיתי בחיים שלי. דודי: את נורמלית? מה להעמיס? איזה להעמיס?... את ממש יפה. שירי: אמרת שאתה לא מנסה להעמיס אותי. דודי: אני לא. ("מ...
Add a comment...

Post has attachment
ללרלר
יעל פוליאקוב: יואו, ציון, אין איזו השקה של כסף שצריך שאני אגיע אליה? ציון ברוך: תני לי לחשוב. האמת, כפרה, יש לי מישהו, שמכיר מישהו, שמכיר מישהו, שיושב אצלי במסעדה ואוכל בדרך כלל מרק מיסו. יעל: טוב, ציון, עם כל הלרלורים שלו, לא יודע כלום. (מתוך "ארץ נהדרת", ...
Add a comment...
Wait while more posts are being loaded