Profile cover photo
Profile photo
חיים גולדברג
31 followers
31 followers
About
חיים's posts

Post has attachment
"כל טכנולוגיה היא חינוכית
השאלה, למה אנו מחנכים
והאחריות שלנו היא
בתכנים שאנו מחדירים בטכנולוגיה הזו" 

 [דרך אגב, בציטוט הנ"ל, מי חשוב יותר, האדם או הטכנולוגיה?!]

הטכנולוגיה הבאה תשאיר אתכם פעורי פה!
בהצלחה עם הדור הבא
חיים

Post has attachment

Post has attachment
אל תכריח את המתבגר ללמידה/אימון בצורת כוח וכפייה
תכוון אותם לעשות זאת דרך מה שמסקרן אותם
כך תוכל לגלות בדיוק רב יותר את
הגאונות המיוחדת במינה הנמצאת אצל כל אחד מהם
[אפלטון]

מתי פעם אחרונה ראית פיל המסוכך על חתול מפני הגשם? ומתי הוא עוד החזיק מטריה והגן על החתול?! האם הגיוני שישבו על ספסל אחד? שיישבו בכלל על ספסל?!
שאלות אלו ואחרות עולות כאשר אני צופים בתמונה מפתיעה. אולי זו דרך לעורר את מידת הסקרנות שיש בנו, בני האדם.
הבעיה העיקרית, שאת הסקרנות קצת "איבדנו" ככל שהתבגרנו… הרבה יותר נוח וקל להכניס לתבניות מוכרות כל דבר.

למשל: ברור שהמורה צריך להחליט "מה" ללמד, "איך" ללמד, איזה מבחנים לעשות, "מתי" ללמד כל דבר, ו"איך" להוכיח שהתלמידים למדו את החומר הנדרש. בעצם, מי אמר שכל הנחות היסוד האלו נכונות? הן היו נכונות…. בעבר… כיום יש לתלמידים הזדמנות לחבר את המידע שהם חווים עם העולם האמתי בצורה יותר ברורה והמטרה העיקרית מול עיני המורה צריכה להיות

מה התלמיד צריך לדעת
ומה הוא אמור לעשות
עם המידע המצטבר

אפשר לראות דוגמא בתחום שמתפתח לאחרונה בעולם המערבי. אזהיר מראש, לא מדובר בפתרון קסם שנותן מענה מוחלט ואין בלתו, בסך הכל מדובר בחשיבה שונה (ומעט יצירתית) הנותנת מענה לתלמידים בדור שלנו, אלו שנולדו לתוך "עולם הסמארטפונים"….

שלושת שלבי ה"כיתה ההפוכה":

א. המושג הנלמד מוכר לתלמיד לפני הגעה לכיתה. (אפשר לשלוח סרטון – זה לא כל כך קשה להכין אחד, וחוץ מיזה, יש הרבה שכבר מוכנים, צריך רק למצוא אותם ולקשר את התלמידים עם שאלה מגרה וכד'. אפשר גם ליצור חידה שתעסיק אותם בתחום ותביא אותם לידיעת הנושא/מושג הנלמד וכד')

ב. בזמן הלמידה בכיתה התלמידים מעבדים יחד את מה שלמדו בשלב הראשון לפני כניסתם לכיתה. (אפשר לצורך כך להשתמש במתודות רבות, שונות ומגוונות. זה לא המקום להרחיב בעניין)

ג. אחרי הלמידה בכיתה,  העמקה של הלמידה לחיים ובירור משוגים קשים או מעניינים. (אפשר לתגמל בכל מיני צורות את השלב הזה)

הערה חשובה: הרעיון כאן מוצג באופן כללי ועקרוני בלבד [כדאי לעקוב אחר הפרסומים בנושא] ובכל זאת נוסיף מספר הערות חשובות ללימוד מסוג זה:

1. השינוי העיקרי: המורה לא עסוק כל היום בהעברת מידע בכיתה! במקום זאת הוא עסוק בתקשורת יותר אינטראקטיבית עם התלמידים. זה לא קל, זה שונה מהמוכר, ויחד עם זאת, מהנה ביותר!

2. מנסיון, כאשר הפעלנו חשיבה מסוג זה, נתקלנו בהתנגדות מענינת מצד התלמידים שהיו רגילים "לשחק בית ספר" עם כניסתם לבין כתליו. הם התרגלו "שמאכילים אותם בכפית" והמיוחדים שבהם מנצלים עד היום את המיומנויות הבין אישיות שלהם לעשות דברים אחרים מחד ולקחת סיכומים מחברים לקראת הבחינה מאידך. כעת, עם בקשתנו שהם ילמדו… זה מוזר ומלא התנגדויות… [בעברית פחות "סטרילית" - התלמידים מעדיפים שלא לקחת אחריות...]

3. בשלב א' לעיל, לא מדובר על צפייה של שעות בסרטוני וידאו כתחליף ללמידה. נכון, אפשר להיעזר באלמנט הזה (וידאו) בשלב מתאים ללמידה, אך צריך להשתמש בשום שכל בעניין.

4. אפשר וצריך להשתמש בחומרי למידה של אחרים הנמצאים באינטרנט לא צריך להמציא את הגלגל לבד. ובכל זאת, צריך להתאים את החומרים הנמצאים לרמת הכיתה ולחומר הנלמד.

לסיכום, עבודה בצורה זו אינה מפחיתה את המאמץ של המורה! היא מתעלת אותו לכיוון שונה מהמוכר.
חשוב גם להדגיש כי לא מדובר על ישיבה ב"חלק האחורי" של הכיתה, המורה בפעילות כל היום!
וכבונוס, אפשר גם שהתלמידים יכינו את חומרי הלמידה ויעבירו אותם אחד לשני…

הכל שאלה של זווית הראיה…

Post has attachment
מכתב גלוי לחמאס
היינו זקוקים לזה כמו אוויר לנשימה
להתאהב מחדש באנשים הנפלאים שסביבנו
בין אם הם בעלי צבע עור שונה
או מעדה אחרת,
לגלות שלא משנה מאיזה צד של הקו בחרו לגור
כולנו, עם אחד, יחיד ומיוחד.
 
האמת צריכה להיאמר,
אתם, החמאס, מחפשים כל הזמן את נקודות התורפה שלנו.
מקשיבים לכל הגיג שנאמר בכלי התקשורת
לומדים את ההתנהלות שלנו
מבינים את הדקויות בין הפרשנים
ומנסים לפורר אותנו
מנסים להגביר את הכוחות
שירסקו את הערכתנו העצמית
שנשאל על צדקת דרכנו הלאומית
שנבקר את עצמו לדעת
שנהיה פראנואידים כלפי היכולות שלנו
שנרצה (ריצויי) את העולם סביבנו
שנתחמק מכל עימות בכל מצב בכל זמן
שנתייחס אל הפלסטיני כאל קורבן ומסכן
 
אבל
לא הבנתם את גודל הטעות שלכם.
לא באמת צפיתם את מה שקורה מתחת לפני השטח.
זה מצחיק, חפרתם מנהרות, ולא ראיתם שגם אנו
מתחת לתמונה הרדודה שקלטתם בתקשורת
מגדלים כאן דור
ש"חפרנו" לו עמוק בתודעה
את כל הדברים ההפוכים
ממה שאתם ציפיתם לו!!!
 

הכל התחיל בשלוש אימהות מדהימות
אשר "הזריקו" לנו במשך ח"י ימים
אמון בצה"ל, בממשלה.
איחדו אותנו בתפילה ובאמונה גדולה
ובאותם ימים, התברר, שעם ישראל
יודע להיות נחוש ויצירתי,
מאמין בצדקת דרכו.
ובסוף המר, אותן משפחות
קיבלו את הדין – באהבה רבה.

ולמרות הכאב הגדול והצער האישי
ביקשו האימהות להתייחס לעניין
כהזדמנות גדולה למתנת האחדות בעם.
איזו עוצמה של אינטליגנציה חיובית !!!

וזו הייתה רק ההתחלה.
עוצמת ההזדהות, הרגישות 
שחשנו עם המשפחות
הכינו אותנו לבאות.

לא עם שש אלי קרב אנו
חקרנו היטב, בדקנו והתלבטנו.
האם אין כל ברירה אחרת?
לפני שנכנסים לפעולה,
לפני קבלת החלטה
צריך ללמוד עוד
סבלנות, זו מידה נכונה
ובינתיים העם התגייס
מוכן למאמץ
מבין את תפקידו
מתחילים לגלות את עצמנו מחדש
לראות את היופי הפנימי שלנו,  
את המהות העמוקה של תפקידנו בעולם
[להיות ראש החץ במאבק ברוע!]
יש את אלו שיוצאים לקרב
ויש שמאחור נשארו
לסייע, להתנדב, לחלק לחיילים,
ללוות את הנופלים בדרכם האחרונה
והעורף – קשה לכם בחמאס
מול עורף נחוש שכזה!

ובעיקר
גילינו דור צעיר, נחוש עד הסוף
דור שאינו נכנע
מבין את גודל המשימה
למרות הצער העצום על כל הרוג מכוחותינו
שכן כל חלל שנפער
כל אחד, הוא עולם ומלואו
אצלנו יש ערך לחיים !

אנחנו, עם ישראל
לא הבעיה באזור כאן
נוכחותנו היא הפתרון
לחיים מלאים בריאים ושלמים

ולסיום,
הכוחות האלו, שגילינו בעצמנו,
לא היינו צריכים להוכיח לאף אחד
זה ליווה אותנו תמיד
והמתין בסבלנות שנבחין בזאת
ונאפשר להם לפרוץ החוצה.
לא יצליח לכם, אנחנו ננצח!!
שנזכה לשקט ובטחון
במהרה.
Photo

Post has attachment
לחץ? יופי של הזדמנות לחיים ארוכים!
בראשית דברנו, נשתתף בצער המשפחות 
המשלמות מחיר אישי כבד למען עם ישראל.
תקופה מלחיצה. מאוד לא רגועה. בלשון המעטה.
כמובן שההמלצה החד משמעית היא שלא להקשיב לתקשורת כל הזמן
מצד שני, אי אפשר להתעלם מן הלחץ. חוסר רוגע.
כמעט כל משפחה מחזיקה "נציג" שגויס
ויותר משליש מדינה נמצאת במצב של אזעקות
זה מלחיץ. 
כהורים וכמחנכים
מחובתנו למצוא, לברר ולזקק את הכוחות העיקריים
המפעילים אותנו בצורה חיובית, מהנה, מאתגרת ומעצימה 
ו"לכבות" את המחשבות והרגשות 
השואבים אותנו למצולות החשיכה 
ומפריעים לנו למלא את ייעודנו בחיים. 
כיצד נוכל למנף את הלחץ שאני עובר להעצמה?! 

בתקווה לימים רגועים יותר
שבהם יוכנעו כל מבקשי רעתנו
ולבשורות טובות

Post has attachment
מוזמנים לקחת חלק בפרוייקט. במיוחד בזמן החופשה.
http://www.prepareyourchildforlife.com/sqpnv/
חיים

Post has attachment


[זהירות, מסר נוקב, לא לבעלי לב חלש...]

בכדור הארץ יש

יקומים מקבילים

בעולם אחד "מלחמה" פירושה

מי יותר זריז

למי יש יותר מזל

בעולם המקביל "מלחמה" היא מילה

של חיים ומות ממש.

בעולם הראשון, המקסימום שיכול לקרות,

האחד יינשך על ידי יריבו

ומיד יסולק בבושת פנים מהמגרש (לתקופה)

בעולם השני, הפתיח הוא

"מכה כואבת ואנושה לצד השני".

 

יקומים מקבילים ממש.

איך זה קרה?

כבר לפני מאה וחמישים שנה

החל החילון באירופה

מתוך משבר עמוק בהבנת מושג האלוהים

ולאחר שתי מלחמות עולם

ומאות מיליוני הרוגים

הנצרות – החליפה את עצמה ב –

כ – ד – ו – ר – ג – ל

כן, ממש כך

היא אמנם לא נעלמה

אך הכנסיות ריקות בימי ראשון

(יותר באירופה מאשר בארה"ב)

ומגרשי הכדורגל מלאים.

היה מי שכינה את המשחק

"דת של המונים".

וכך יושב לו רוב העולם המערבי

ומתעניין בעיקר בכמות השערים

סטטיסטיקות ושחקנים.

 

ובעולם המקביל

יש אלוהים אכזר

כזה השולט בכוח

"אלל'ה הוא החזק".

ומי שיצליח לגבור על יריבו

נבחר לייצג את האלוהים הזה.

וכך במזרחו של כדור הארץ

נרצחים 2500 (!) עיראקים בידי בני עמם,

ועוד כמה עשרות סורים...

פעם כינו את המצב

"אביב ערבי"....

אי אפשר להכחיש

שיש באומה הערבית

סימנים של פריחה, התחדשות.

הכיוון? ל – ה – ר – ע... !!!

אמנם, זה לא ממש הוגן. אינו דומה אוהד כדורגל "שרוף" (או כל קבוצת ספורט אחרת) – לאוהד מצוי של "אלוהים", אך יחד עם זאת, המכנה המשותף של קבלת עול חיצוני (כדורגל או דת), קיים בשני המקרים.

כך הוא האדם. הצורך בהשתייכות המעניקה לנו תשומת לב,

רואים אותנו כ"חלק מ...",

יש לנו שותפים החולקים עמנו את  השמחה והעצב

[הנשיאה הברזילאית תפסיד את הבחירות בעקבות ההפסד

הזוי, בשבילה זה הספד... בגלל כדורגל?! סיבה רצינית עד תהום....]

שותפים המקשיבים לנו ולדעתנו.

 

לעומת שני עולמות אלו

בעם ישראל למדנו להכיר טובה

וכשם שקיבלנו [מהורינו ומבורא עולם] את חיינו במתנה 

אנו מחנכים כערך עליון

שיש מקום לתת לאחר

זו הדרך בה לכולם יהיה מקום,

לכולם יהיו חיים.

[חוץ ממי שבא להורגנו!]

אם כל תושבי כדור הארץ

ישכילו להעניק ולא רק לקחת

להסתפק במועט וברוח נדיבה

המריבות, המלחמות - ייעלמו מן העולם

ערכים אלו נולדנו לחנך

ומתוך כך יבוא השלום.

אם נפעל מהר - הוא ימהר להגיע....


חיים

---------------

אשמח לשמוע את תגובתך לדברים אלו.  (תוכל ללחוץ על הקישור כאן או "השב" למייל זה.)
Photo

Post has attachment
כביש מהיר. דרך מוכרת. עובר שם יום יום. עניין של שגרה. אפשר לומר שאני על ה"טייס האוטומטי".... לפתע, ללא כל התראה מוקדמת, מזהה מולי עקיפה מסוכנת. רכב מול רכב, ממש מזהה את הפרצוף השואט לקראתי ברכב ממול.
ס-כ-נ-ה
החושים מיד נדרכים, האדרנלין נכנס לגוף ומעיר אותי, הלב פועם במהירות ו...התגובה לא מאחרת לבוא, מאט את הרכב, מכין את המפלט בצד הדרך.... מזל, הוא נכנס חזרה לשורה....
מי לא מכיר את המצב הזה? כאשר אנו על סוג של טייס אוטומטי, מכירים את התגובות שלנו, לא ממש משקיעים בהם מחשבה. אירוע גורר תגובה שגוררת אירוע המביאה לתגובה הצפויה שוב וחוזר חלילה, בלופ, במעגליות. אפשר לנהוג ברכב מתוך שינה עם עיניים פקוחות!
הבעיה היא שרוב החיים שלנו גם מתנהלים באופן דומה. בסוג של "ברירת מחדל" Default,, ללא כל  מחשבה. כל מידע חדש שנכנס לתוך מוחנו, מיד מעובד ומוכנס לקטגוריה המובנת והמקובלת זה מכבר. 
כאשר היינו ילדים, נהנינו לחקור את העולם. המבט המסוקרן, תחושת הגילוי, התרוממות הרוח והרגשות שעורר בנו יצר הסקרנות, החדיר בנו תום והרבה אנרגיה טהורה ומעצימה של סקרנות, פתיחות, פליאה ומשיכה לחקר החדש. 
גם כיום, כאשר אנו נתקלים בבעיה משמעותית, כאשר אנו נמצאים בעיצומו של משבר מורכב או סיטואציה מאתגרת, זה הזמן להתעורר מ"הנסיעה המהירה" ולעשות הכל על מנת לבחון דברים מחדש. לצאת מאזור הנוחות של האמונות הרגילות ולברר את העובדות לאישורן, להיפתח, ולהיחשף לאותם דברים שאנחנו בכלל לא יודעים שאיננו יודעים!!!
נכון, לא אחת במצבים אלו אנו מתקשים "לצאת מהקיבעונות" המחשבתיים שלנו. אנו עסוקים במחשבות שכל תכליתן להפריך את הטענות של האדם העומד מולנו, לעיתים אוספים ראיות שמצדיקות את השקפתנו הישנה והמוכרת – מה שמכונה באופן עממי, "שהעובדות לא יבלבלו אותנו..." – אולי אפילו מתעלמים מכך שיש משהו קשה שצריך להתמודד עמו. אך כל אלו הינם כוחות, אנרגיות השואבות מאתנו את הכוחות המדהימים שיש בנו (סוג של באר...).
הקבוצה שמתנהגת בצורה הנכונה ביותר, היא קבוצת החוקרים הבוחנים בכלים מדעיים את הפשעים השונים. המעבדה לזיהויי פלילי Crime Scene Investigation)). אין אפשרות לגשת לחקר הדברים על פי אמונות קודמות, "נדמה לי", "תחושות בטן" ועוד. בכל חקירה שנפתחת, העובדות הן אלו שמדברות. ללא מילים. 
צריך לדעת לנתח אתגרים חדשים מתוך "משקפיים חדשות". כמו ה – CSI. נכחתי פעם בהרצאה בת שבע דקות בלבד. עלתה בחורה צעירה לבמה, בידיה החזיקה קופסה ארוזה כמתנה יפה, היא נעמדה לפני הקהל ושאלה אותנו, כמה הייתם מוכנים לשלם  בעבור מתנה שתעניק לכם קשר עם האנשים החשובים לכם, זמן איכות עם כל אחד, תסנן בשבילכם ותגדיר מי הם החברים אמתיים שלכם ומי הם החברים המדומים, תעניק לכם משמעות לחיים מלאים, שמחה ואושר – ואת כל זה תקבלו בחינם. בסוף התברר שהיא עברה גידול סרטני (ח"ו) ובזמן הטיפולים התברר לה מי אוהב ומי פחות, בילתה זמן מרבי עם המשפחה זכתה ליחס חם ואוהב מחבריה וכו'. זו דוגמא מאלפת לראות בקושי המדובר מתנה והזדמנות לצמיחה. 
היא בודאי הצליחה להפוך את הלימון ללמונדה....
כיצד מגבירים את "יצר" החקר בתוכנו?

Post has attachment
למרות המרחק בזמן (לפני 15 שנה) האירוע נחרת בזיכרוני היטב. מדובר בתלמיד יחסית סביר, יחד עם זאת מכל מיני סיבות, הוא לא התאים יותר למסגרת והוחלט להפרידו משאר הקבוצה. הקצנו אחד מאנשי הצוות שילווה את ההורים עד למציאת מקום חילופי. ההורים זומנו, נאמר להם ש"הפוטנציאל טוב אך אינו מנוצל כראוי בבית ספרנו…" ולמרות התזמון של סוף שנה, היה מספיק זמן למצוא מקום חילופי, מתאים יותר לבן.
ואז קרה הדבר.
יותר משבוע ימים, הופעלו לחצים כבדים על ההנהלה וגורמים נוספים שישנו את עמדתם. ההורים פשוט לא הרפו. נפגשו עם אנשים במערכת, נפגשו עם כאלו שמחוץ למערכת, בעצם מה לא?! מלחמת עולם….
לא הועילו כל טענות הצוות המקצועי של בית הספר. הבן שלכם לא מתאים לכאן, הוא קמל, ממש הולך לאיבוד. האוזניים אטומות. עד ש…
הגיעה המלאכית בדמות עובדת סוציאלית, לקחה את האם לשיחה ושיקפה לה את הידוע לכל מי שרגשית נמצא מחוץ לעניין.
"כמות האנרגיות שלך מוגבלות" היא פתחה ומיד הוסיפה " נראה לי שכדאי שנשקיע את המאמצים והאנרגיות בכיוון חיובי – ולשם כך אנו כאן, לעזור ולסייע לכם להוציא את המשאבים שלכם במציאת מקום מתאים לבנכם".
בבת אחת "האסימון נפל" [אנשים פחות מגיל ארבעים לא בדיוק מבינים את הביטוי....]. זה אכן לא הגיוני לבזבז כוחות על מאבקים. עדיף לא להתעייף לריק.
עד כאן דברים פשוטים. לא חושב שחידשתי דבר. ברור שעדיף להוציא אנרגיות בצורה חיובית ולא על מלחמות לריק. אני מבקש להעמיק צעד נוסף.
לפני כמה שנים השתתפתי בסדנה על בסיס שבועי. למעשה, חייתי משבוע לשבוע. כל השבוע היה מכוון למפגש עם אותם אנשים מהסדנה. המפגש עימם מילא אותי אנרגיות חיוביות, כוח חיוני של חקר המפגש הקרוב ומשמעותו, עוצמת המפגש הרגשי עם הקבוצה בתוכה הרגשנו בטוחים יחד – וההזדהות עם התחושות הרגשיות שגילינו על עצמנו וחברנו, הביאו אותנו לגבהים חדשים כל שבוע מחדש. היינו בתקופה של חקר אין סופי כלפי עולם חדש שלמדנו בידי אומן הנחיה מקצועית שליווה את הקבוצה. בקבוצה הרגשנו כולנו כמו נרות הנדלקים אחד מהשני. כל נר מעצים את האור ואף נר לא חסר!
שם התחבטתי באותה בעיה של ההורים בתחילת המאמר. מה יש בה בקבוצה הזו שכל כך מעצים ומחזק? ומנגד, מיד עלתה השאלה הקשה יותר – מאיזה אנשים עלי להתרחק על מנת שלא ישאבו אותי לכיוון הפוך מקבוצת חברים זו? הרי יש אנשים שהמפגש עימם מזכיר את הבאר ממנה שואבים מים. כל מפגש מחסיר ממני את כוחותיי ועלי להינפש, להירגע, על מנת להיטען מחדש. אנשים שהמפגש עימם הפוך מנר!
ושוב אבקש להעמיק צעד נוסף, [1]לעזוב את הסיפור החיצוני [הורים של תלמיד אחר...] המשקיעים זמן ואנרגיות יקרים במאמץ מלחמתי שואב כוחות. [2]נסיים את הפרק העוסק בשותפים חברתיים המעצימים אותי או מחלישים אותי ולעבור לעומק נוסף. [3]בואו ניישר מבט פנימה, נדון בנו, כל אחד בעצמו…
גם בתוכנו מתמודדים שני כיווני מחשבה ורגשות. יש מחשבות המולידות תחושות קשות של נרפות. הימנעות מקשיים, ממטלות לא מהנות. לעתים הצורך הפנימי שלנו להשגת שלמות שאין בה צורך אמתי מוביל אותנו להוצאת מאמצים ואנרגיות מיותרות. יש כאלו שחיים עם צורך עז, מופרז, להיות אהודים ואהובים על ידי כל מי שנמצא בסביבתם… אני יכול להוסיף רשימה ארוכה של תכונות אישיות הגורמות לנו להיגרר לדרמה וללחצים רגעיים, לאבד מכוחנו הפנימי והחיוני. להיהפך לסוג של "באר". כזו שהמים מתרוקנים ממנה ואינה מספיקה לרוות את צימאוננו.
לעומת זאת, יש בנו כוחות אחרים לגמרי, כוחות שאינם מחבלים בחיינו. להפך, אלו כוחות אשר בכל אתגר שניצב בפנינו יראו ברכה והזדמנות או לפחות משהו שניתן להפוך לברכה או להזדמנות על ידי יישום גישה נכונה. (להבנת הכוחות הפנימיים  שאנו אוחזים בידינו – לחץ כאן). בעזרת חשיבה נכונה זו ניהפך ל"נר"! בעיקר לנו, אך גם לסובבים אותנו. נפיץ כוחות ואור, ממש.
בנקודה זו נפגשים אנו המורים, המחנכים – וההורים. כוחות העצמה, "הנר"/"האור" הטמונים בנו – וההתמקדות בכוחות אלו מחד, הבנה וגילויי הכוחות המחבלים בנו ובמאמצנו "כוחות הבאר" מאידך, צריכים עבודה משותפת בין כלל המבוגרים העוטפים את המתבגר/ת. אי אפשר שזו תהיה שפה של קבוצה אחת בלבד. הרי ברור לכולנו כי הדור הבא עשוי לקבל החלטות שגויות במשך חייו. הם עשויים לגלות כעבור מספר שנים כי בחרו בתחום לימודים שלא כל כך מתאים להם, הם עשויים לחוות שברון לב לאחר מערכת היחסים הראשונה שלהם, הם עשויים לפגוש מקרים מסובכים בצבא ואפילו להיכשל בעבודה הראשונה שלהם. כאלה הם החיים. לא משנה כמה אני כהורה אשאף "לסדר" את חייהם של ילדי. לא אוכל להגן עליהם מכל הקשיים שאיתם הם יצטרכו להתמודד. יחד עם זאת, אם אלמד אותם לזהות נכון את הכוחות הטמונים בהם, הם יוכלו להפוך את הנסיבות השליליות, השגיאות והכישלונות שלהם להזדמנויות. להמשיך לגדול מבלי לאבד את תחושת השלווה שלהם.
שוב, צריך להשקיע במיומנויות החיים הנכונות. לא מדובר על מיומנויות הלמידה השייכים בעיקר לתחום ההוראה.
מהם הכוחות המדליקים אותנו כמו "נר"?

Post has attachment
"[1] באוניברסיטת סורבון אין כל ספק, שהנבואות על המשיח מתייחסות ליש"ו. גם ברור באותה מידה של וודאות לרבני אמסטרדם, שאין להן כל קשר אליו. [2] נראה לי, שלעולם לא נדע מה באמת טוענים היהודים, כל עוד אין להם מדינה חופשית בתי מדרש ואוניברסיטאות שבהן יוכלו לדבר ולדון ללא סכנה. רק אז נוכל לדעת מה בפיהם" ["Emil",על החינוך, ספר רביעי]

מה כבר אמרת להם? איך היה? האם הם הקשיבו לך? איך הם קיבלו את הדברים שלך?
כך קיבלו את פני חברי, שליחי ההסתדרות הציונית ותנועות הנוער, באוסטרליה. שם, במרחק הכל כך גדול מהארץ, לא היו ממש הבדלים בין כולנו, בני עקיבא והצופים, הבונים והתנועה הרפורמית – כל אחד הוביל תנועת נוער מוגדרת – והמשותף היה רב על המפריד. פעם בחודש לערך, נתבקשנו לייצג את מדינת ישראל בפני הקהילה המקומית. לא רק זו היהודית. כמי שלמד כמה שנים בישיבת-הסדר אך טבעי היה שאשלח להרצות בפני כשלוש מאות פרחי כמורה (המתעתדים להיות כמרים).
והשאלות שהם הציבו היו נוקבות. לא פשוטות. ובצדק!
מה אפשר לצפות מקבוצת אנשים שמולם עומד ומדבר הנציג שהורס את יסודות אמונתם? פעם ראשונה שהם פגשו אדם ממדינת ישראל. הם באמת ובתמים האמינו שאנו חיים באוהלים, אולי הם קיוו שאנו תופעה עראית, חולפת במהרה…
כדי להבין עד כמה הניגוד בולט, אצטט מדברי ז'אן ז'אק רוסו, כפי שנכתבו בספרו "על החינוך":

"[1] באוניברסיטת סורבון אין כל ספק, שהנבואות על המשיח מתייחסות ליש"ו. גם ברור באותה מידה של וודאות לרבני אמסטרדם, שאין להן כל קשר אליו. [2] נראה לי, שלעולם לא נדע מה באמת טוענים היהודים, כל עוד אין להם מדינה חופשית בתי מדרש ואוניברסיטאות שבהן יוכלו לדבר ולדון ללא סכנה. רק אז נוכל לדעת מה בפיהם" ["Emil",על החינוך, ספר רביעי]

עמדתי מול קבוצת תלמידי הכמורה והבנו שנינו, שני הצדדים, את המשפט הראשון של רוסו המצוטט לעיל. או אנחנו או הם. אם נבואות המשיח המסופרות בספרי התנ"ך בישעיהו וירמיהו עוסקות ביש"ו – הם צודקים, ועל עם ישראל נגזר להיות רדוף, מוכה, חבול ובעונש תמידי מאת האלוה.
אך מה המשמעות לכך שעם ישראל חוזר לארצו? מבחינה מעשית מתברר שעם ישראל הוא זה שהבין הבין נכון את נבואות התנ"ך, ואלפיים שנות אמונה נוצרית נופלות לטמיון?!
טוב, בתחילה הכנסייה טענה שלא באמת חזרנו לכל הארץ. לפני חמישים שנה היה כאן ביקור נוסף של האפיפיור שסירב בכל תוקף להיפגש עם צמרת המדינה בירושלים.
כל המחשבות האלו נגמרו לפני 47 שנים, כאשר עם ישראל באופן מעשי חזר לא רק לשפלת החוף אלא גם לחברון, בית לחם, ירושלים, שכם. זה לא עוד איזה אפיזודה חולפת. עם התנ"ך חזר לארץ התנ"ך. הנוצרים שגו ב"קריאת המפה", או בקריאת התנ"ך… גם הכנסייה הרשמית שינתה את דעתה על מדינת ישראל ונאלצה לקבל את רה"מ גולדה אחרי אותה מלחמה ובוותיקן התנוסס דגל הלאום הישראלי. זו גם אחת מנקודות המחלוקת העמוקות ביננו לבין הנצרות.
מה תהיה גישת הנצרות כעת כלפי עם ישראל? מה תהיה גישת הנצרות כלפי עצמה? אלו אינם שאלות של מה בכך, בסופו של דבר הנצרות היא התמצית הרוחנית של התרבות המשמעותית ביותר על פני כדור הארץ, התרבות המערבית – והיא גם קובעת את סדר היום העולמי.
מודה, הייתה לי שיחה מאוד מעניינת. מרתקת. הצפנו את ההבדלים במספר נושאים, למשל "החטא הקדמון", מערכת המשפט, הפרדת הדת והמדינה (חשיבה נוצרית מובהקת שאין בינה לבין ההבנה את האומה הישראלית כהוא זה!), מושג ה"חנינה מאת האל" ועוד.
Capable buzzwordערך נוסף משמעותי מאוד המבדיל בין התפיסה הנוצרית [מערבית] לבין ההבנה של האומה הישראלי, קשור למשפט השני שכתב רוסו, הלוא הוא ערך המסוגלות, היכולת שיש לכל אחד לקום ולעשות מעשה ולגלות בפועל את הכיוון העצמאי הייחודי שלו. לחבר בין החלום, החזון והמעשה. בעולם הנוצרי, יש נתק בין הרעיון והמעשה. יש אצלם פתגם כזה, "תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלוהים את אשר לאלוהים!" הפרדה בין עולם החיים, הממלכה שבה שולט הקיסר, לבין עולם האמונה, עולמו של אלוהים. אין קשר מעשי בין האמונה למעשה היום יומי. רוצים דוגמא? אפילו רוסו, שכתב ספר על חינוך שעקרונותיו נלמדים עד היום, לא גידל את ילדיו באופן אישי אלא שלח אותם מיד עם לידתם לבתי אימוץ לילדים יתומים!!! מעשה בלתי מוסרי בעליל שלא הוריד מערכו בעולם ומאימוץ דעותיו בחינוך…. ובמחשבה לעומקם של דברים, איך אפשר לחנך ל"מסוגלות" אמתית כאשר יש נתק בין עולם הרוח, האידאלי לבין עולם המעשה?! אצלנו, בעם ישראל, "לא המדרש עיקר אלא המעשה! [משנה אבות א/יז – ראה את המשפטים המדהימים של הרב קוק בסוף המאמר]". ומעבר לצורך לבטא את האמונה באופן מעשי אנו מבינים כי מסוגלות זו יכולה לבוא לידי ביטויי מלא רק [ובזה אנו מודים לדברי רוסו,] כאשר יש חופש, כאשר אנו מסוגלים להשתחרר מן השלשלאות ולהביע את דעתנו ללא פחד – ויש גם להוסיף לאותו חופש גם את האופטימיות, שהיא "האמונה המביאה להישגים" כדברי הלן קלר. זה החינוך אותו אנו מעבירים באומה הישראלית מדורי דורות.
אילו ערכים נוספים אנו צריכים להבהיר מול העולם המערבי כיום?
אלו מיומנויות צריך כדי לחיות על פי ערכים אלו?
ולסיום, בנביא ישעיהו כתוב: "האומר לירושלים, תושב - ולערי יהודה תיבנינה (ישעיה נד/ג)" – האין זה סמלי שדווקא בשבוע בו ציינו את שיבתנו המעשית לירושלים ביקש "ראש המאמינים" שלהם את רשותנו, כמי שמודה לנו על צדקת דרכנו, לבקר בארצנו?!
——–

אני מקווה שהדברים האלו היו בעלי ערך עבורך.

שתי הזמנות:

1. מעניין אותי מאוד לשמוע מה הדברים האלו עוררו בך.
אתה מוזמן לשלוח לי מייל אישי או לכתוב תגובה כאן למטה ובכך לתרום גם לנראות ולדיון הקבוצתי.

2. אם אתה מנהל/מורה ומעוניין ליטול חלק בשינויי התפיסה ללמידה משמעותית בעידן המידע
אתה מוזמן להירשם ולקבל פרק בחינם מהספר "לגעת בעתיד" ולהיות שותף בקהילה שלנו.
שיהיה לך הרבה הצלחה בחינוך הדור הבא.
Wait while more posts are being loaded