Profile cover photo
Profile photo
Ofer Solar
95 followers -
משרד עורכי דין אשר מתמחה בתביעות רשלנות רפואית
משרד עורכי דין אשר מתמחה בתביעות רשלנות רפואית

95 followers
About
Posts

Post has attachment
תשניק סב לידתי - הסבר התופעה הרפואית המסוכנת והדרכים לאבחון וטיפול רפואי אפקטיבי.

#לידה

Post has attachment
לדעת יותר על מקרים נדירים של סיבוך בלידה שהוביל לפגיעה ברך הנולד...

Post has attachment
על הסכנות שבאי אבחונו של וירוס ה-CMV במהלך ההריון שלך

Post has attachment

Post has attachment
הסברים וסקירה על מקרים מצערים שבהם נגרמו למנותחות נזקי גוף חמורים בעקבות כישלון ניתוח אלקטיבי, בתחום הרפואה האסתטית.

בחודש מאי 2012 ניתן, כזכור, על ידי בית המשפט העליון פסק הדין בעניין ליאור המר נ' פרופ' עמי עמית אשר דן בנושא ההולדה בעוולה וחיים בעוולה.

בית המשפט בפסק דין זה ביטל את עילת התביעה של 'חיים בעוולה' שהייתה לילד שנולד עם מום חמור ותחתיה ביסס והרחיב את העילה של 'הולדה בעוולה' - עילת התביעה של הורי הילד כנגד הגופים הרפואים אשר התרשלו בניהול ההריון ובשל רשלנותם נמנעה מההורים הזכות לקבל החלטה אם לסיים את ההריון בהפלה.

שינוי זה יצר מספר לא מבוטל של בעיות פרקטיות בניהול תביעות רשלנות רפואית בטענת אי גילוי מומים בהריון שהקשה בהם הייתה בעיית ההתיישנות. לפני מתן פסק דין המר, כאשר עילת התביעה הייתה של היילוד הרי שעילת תביעה זו התיישנה רק בחלוף 7 שנים מהגיע הילוד לגיל 18 קרי כאשר הגיע לגיל 25 שנה.

כאשר ניתן פסק דין המר ועילת התביעה עברה להורים הרי שלכאורה תביעת ההורים מתיישנת, כמו כל תביעה, בחלוף שבע שנים מהלידה קרי בהגיע הילד לגיל 7.

עלתה השאלה מה יעלה בגורלן של תביעות שהוגשו לפני מתן פסק דין המר ובהן הילד היה בן 7 ויותר וחמור מכך - מה יעלה בגורל המשפחות בהן נולד ילד פגוע והן נמנעו מלהגיש תביעה עד אחרי גיל 7 שנים תוך הסתמכות על ההלכה הקודמת לפיה ניתן להגיש תביעה עד גיל 25 שנה?
מספר החלטות סותרות ניתנו בנושא זה מאז מתן פסק דין המר בבית המשפט העליון והינה לפני מספר ימים ניתנה החלטה של כבוד השופטת דליה גנות מבית המשפט המחוזי בתל אביב אשר מתייחסת לנושא זה בהרחבה.

המדובר בת.א 24016-02-12 נתנאי ואח' נגד בית חולים הדסה אשר עניינו תביעת רשלנות רפואית שהגישו קטינה שנולדה עם מום קשה והוריה כנגד בית החולים הדסה. התביעה הוגשה לאחר שמלאו לקטינה 7 שנים.
הנתבעת הגישה בקשה לדחות את התביעה בטענת התיישנות שכן עילת התביעה המקורית של הקטינה בעניין חיים בעוולה בוטלה בפסק דין המר ואילו תביעת ההורים בעילה של הולדה בעוולה התיישנה לכאורה.

השופטת דליה גנות דחתה את הבקשה וקבעה כי לא יתכן שכוונת השופטים בפסק דין המר הייתה לקפח את זכויות הילדים הללו. השופטת מסבירה כי פסק דין המר למעשה המחה את זכות התביעה מהקטין להורים ולמעשה עילת התביעה החדשה נולדה ביום מתן פסק הדין בבית המשפט בעליון בעניין המר ויש למנות 7 שנים ממועד זה עד שתתישן התביעה של ההורים.

השופטת לפיכך התירה לתקן את כתב התביעה כך שתוגש תביעה בשם ההורים וקבעה כי ההתיישנות כאמור תהיה רק בשנת 2019 בחלוף 7 שנים ממתן פסק דין המר בית המשפט העליון.

יש להניח כי על החלטה זו כמו גם על החלטות אחרות של בית המשפט המחוזי בעניין זה יוגש ערעור לבית המשפט העליון וכדי לדעת בוודאות מהי ההלכה יהיה צורך להמתין להכרעת בית המשפט העליון.

אני סבור כי הסיכוי שבית המשפט העליון לא יאריך, לתקופה כזו או אחרת, את המועד להתייישנות תביעות אלו הינו נמוך מאד שכן הנימוקים בבסיסה של החלטתה של כבוד השופטת גנות אכן מבוססים וראויים.
    

פסק הדין אשר ניתן בבית המשפט העליון בחודש מאי 2012 בעניין ע"א 1326/07 המר נ' עמית ואח' היה תקדימי ובעל משמעות רבה בתביעות רשלנות רפואית בעילה של חיים בעוולה. פסק הדין ביטל למעשה את עילת התביעה של היילוד בגין חיים בעוולה על מנת שלא לאפשר עוד את הטענה כי טוב היה לו ליילוד שלא היה נוצר על פני חייו במומו.

יחד עם זאת בית המשפט הכיר והרחיב בפסק דין המר בזכות התביעה של ההורים כנגד הגורמים הרפואיים, אשר בשל התרשלותם בטיפול הרפואי בהריון בא לעולם תינוק הסובל ממום או המחלה קשה מבלי שלהורים הייתה את האפשרות לבחור אם להמשיך את ההריון או להפסיקו.

'העברת' זכות התביעה מהילוד אל הוריו יצרה בעיה פרוצדוראלית רצינית למדי. 
קודם למתן פסק הדין בעניין המר עילת התביעה העיקרית הייתה של הילוד ושל הוריו כמטיבים ושעילה זו לא התיישנה עד שמלאו לילוד 18 שכן עילת התביעה של קטין אינה מתיישנת וגם לאחר הגיע הקטין לגיל 18 מנו 7 שנים ממועד זה על פי דיני ההתיישנות הכללים וכך בפועל התביעה התיישנה רק 25 שנים מיום הלידה.

משנקבע בפסק דין המר כי עילת התביעה הינה של ההורים ולא של הילוד הרי שלכאורה ההתיישנות של תביעות אלו הינה בת 7 שנים בלבד מיום הלידה. בית המשפט קבע מעין הוראת מעבר (לא ברורה לגמרי לטעמי) לפיה פסק הדין לא יחול על תביעות תלויות ועומדות אשר בהן לא הוגשה תביעת הורים.

מה יעלה בגורל מקרים של משפחות אשר נולד להן ילד פגוע בשל רשלנות רפואית והן לא מיהרו להגיש תביעה עד גיל 7 שנים של הילד הפגוע תוך הסתמכות על כך שיש להן שנים רבות עד למועד ההתיישנות? בית המשפט אינו חורץ דין בעניין זה וקובע כי עניין זה יקבע בהמשך כאשר מקרים כאלו יגיעו להכרעת בית המשפט.

על פניו לעניות דעתי לא יתכן שמקרים של רשלנות רפואית ברורה במעקב ההריון אשר בהם נגרם נזק אדיר בדמות לידת ילד פגוע ונכה יתיישנו בין לילה מבלי שתהיה להורים הזדמנות להגיש את התביעה. אחת ההצעות שעלו בפסק דין המר היתה מתן תקופת חסד של שנה כדי לאפשר הגשת תביעות של ילדים פגועים בני יותר משבע שנים אולם הצעה זו לא אושרה ברוב של השופטים ונותרה בגדר הצעה אשר יתכן שתאומץ בפסקי דין עתידיים.

מעבר לאמור לעיל לנושא קיצור תקופת ההתיינשות השלכות לא פשוטות אף לעתיד - בחלק גדול מן המקרים של הולדה בעוולה הנזק בדמות נכותו של הילוד מתגבש ומתברר רק כעבור שנים מספר מהלידה ועניין זה עלול לצמצם עוד יותר את משך הזמן בו יוכלו ההורים לדאוג להגשת תביעת רשלנות רפואית כה מורכבת אשר גיבושה אינו פשוט ודורש זמן לא מועט.
יתרה מזאת, הורים אשר מגלים לאחר הלידה כי נולד להם ילד פגוע מבלי שידעו דבר על כך בעת ההריון נדרשים לתקופת הסתגלות ארוכה וקשה גם מהבחינה הנפשית, במרבית המקרים ההורים כלל אינם פנויים הן רגשית והן מעשית לטפל בנושאים משפטיים בשנים הראשונות של חיי הילד הפגוע. עובדה זו מקשה ומקצרת עוד יותר את "חלון הזמן" בו ניתן להגיש תביעת רשלנות בעילה של חיים בעוולה.

אין ספק כי בתי המשפט ובראשם בית המשפט העליון ידרשו בקרוב לסוגיה מורכבת זו של התיישנות תביעות ההורים ויש לקוות כי ימצא פתרון צודק והגיוני אשר לא יקפח את זכויות המשפחות לילדים פגועים ונכים אשר נדרשים גם כך להתמודדות לא פשוטה עם מצבם הבריאותי של הילדים.

Post has attachment
מרבית הפונים למשרדי בניסיון לברר אם אכן נפגעו בשל רשלנות רפואית והאם יש מקום להגשת תביעת פיצויים מגיעים ובידם חלק מן התיעוד הרפואי.
לרוב מדובר בסיכומי מחלה, תעודות מיון, הפניות ושאר מסמכים רפואיים אשר המטופל מקבל מהם עותק מהגורם הרפואי המטפל - רופא במסגרת קופת חולים, בית חולים ועוד.

מסמכים רפואים אלו מהווים לעיתים 'קצה חוט' אשר על בסיסו ניתן להתחיל ולהבין מה אירע ללקוח, האם המקרה מרמז על אפשרות של רשלנות בטיפול, מה שיעור הנזק והאם יש קשר בין ההתרשלות הנטענת בטיפול לנזק שאירע.

חשוב להבין כי אף פעם כמעט לא ניתן לברר טענה בדבר רשלנות רפואית על בסיס מסמכים רפואיים חלקיים. לכן הצעד הראשון כדי לברר את המקרה הינו איסוף מסודר של מלוא התיעוד הרפואי. איסוף כזה מתבצע על ידי עורך הדין באמצעות טופס ויתור על סודיות רפואית שהלקוח חותם עליו לטובת עורך הדין.

יודגש כי לפי חוק זכויות החולה למטופל (או למי שהמטופל ויתר על סודיות רפואית לטובתו) זכות כמעט בכל המקרים, למעט חריגים בודדים, לקבל עותק מהתיעוד הרפואי ובכלל זה צילומי רנטגן, תוצאות בדיקות הדמיה שונות וכו'.

כדאי בעת פניה אל עורך דין לצורך בירור מקרה המעלה חשד לרשלנות רפואית בטיפול להביא עימכם את מלוא התיעוד הרפואי המצוי ברשותכם אולם יש לקחת בחשבון כאמור כי במרבית המקרים יהיה צורך באיסוף מסודר של התיעוד הרפואי על ידי עורך הדין בכדי לקבל תמונה שלמה וברורה של נסיבות העניין.

Post has attachment
לאחר שבו והעלו בכנסת את הצעת החוק בעניין 'חוק לפיצוי נפגעים מלידתם' וזאת זמן קצר לאחר שניתן לאחרונה פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין הנושא של הולדה בעוולה ונקבעו בו הקריטריונים למתן פיצוי וכי התביעה הינה תביעת ההורים.

עיינתי בהצעת החוק הזו שמוביל חבר הכנסת מאיר שטרית ואף טרחתי ועיינתי בפרוטול המליאה אשר אישרה את החוק בקריאה טרומית.

מבלי לפגוע בכבודו של חבר הכנסת שטרית מדובר בהצעת חוק אשר לטעמי גובלת בשערוריה. התוצאה של הצעת החוק הזו הינה מניעה מהורים לילדים אשר נפגעו בשל רשלנות של רופא או מערכת רפואית לקבל פיצוי אמיתי ומלא על נזקיהם העצומים.

הנסיון לטעון כאילו ההצעה תביא למצב רצוי בו כל הנפגעים יזכו לפיצוי, ללא קשר אם הייתה רשלנות רפואית בטיפול בהם אם לאו, הינו זריית חול בעיני הציבור.

בהצעה עצמה הובהר כבר עתה כי מהפיצוי שיוענק לנפגעים ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי להם הם זכאים. במקרים של פגיעה משמעותית ונכות קשה מלידה תגמולים אלו לאורך כל חיי הילד הנכה מגיעים לסך של כ- 2 מיליון ש"ח.

אשר על כן אם בהתאם להצעה ינתן פיצוי קטן ולא מספק לכל נפגע (בנימוק שכולם מקבלים) אזי בפועל אף אחד לא יקבל פיצוי שכן ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי לא יותיר שום סכום לפיצוי.

מאידך אם אכן מתכוונים תומכי החוק לדאוג לפיצוי אמיתי ומשמעותי לכל הנפגעים אזי מדובר בסכומים אדירים אשר אין ספק שהמדינה לא תוכל לממנם.

הטענה של מציעי החוק כי "החסכון בפרמיות הביטוח של הרופאים" תממנה את הפיצויים אף היא מופרכת, מדובר בסכומים בהיקף של כ - 156 מיליון ש"ח בשנה של פרמיות ביטוח (לפי טענת יוזם החוק עצמו ח"כ שטרית בישיבת מליאת הכנסת). לכאורה מדובר בסכום מכובד אולם אם הכוונה אכן לתת לכל נפגע ונפגע פיצוי משמעותי אשר לא "יבלע" בתגמולי הביטוח הלאומי הרי שמדובר בסכום זעום שלא יספיק אפילו לחלק קטן מהנפגעים.

המשמעות הינה כי הצעת החוק הינה כל כולה עוד ניסיון מבית מדרשם של הרופאים להתחמק מביקורת שיפוטית לגיטימית על מקרים של רשלנות רפואית דווקא בנוגע לתחום המיילדות בו הנזק שנגרם בשל אותה רשלנות עלול להיות עצום, שלא לדבר על הפגיעה במשפחות הילדים הנכים.

לא ברור כלל מדוע לרופאים גניקולוגים צריך להינתן "פטור" מאחריות אזרחית לרשלנות רפואית שלהם בטיפול בעוד שרופאים כירורגים, מהנדסים, יועצי בטיחות, עורכי דין וכל בעלי המקצוע האחרים לא נהנים מחסינות שכזו. ולהיכן תוביל חסינות מוזרה כזו בכל הקשור לרמת הרפואה? כנראה שלח"כ שטרית פתרונים.

לטעמי מדובר בהצעה מסוכנת אשר תפגע בראש ובראשונה בשכבה הכל כך חלשה של משפחות לילדים נכים ופגועים.   

אני מקבל מדי שבוע פניות מאנשים אשר מבקשים לברר פרטים לגבי הגשת תביעת רשלנות רפואית כנגד רופאים וקופות חולים. בחלק לא קטן מהמקרים מתארים הפונים טיפול רפואי רשלני אשר למרבה המזל בדרך כזו או אחרת לא גרם לנזק, בין בשל עירנות של המטופל, יעוץ רפואי נוסף אשר הוא ביצע וכדומה.

כך, למשל, פנו אלי הורים אשר ילדתם הקטינה שסבלה מחום, חולשה, כאבי ראש ותסמינים נוספים וטופלה על ידי רופא מוקד רפואי באופן חפוז ושטחי לטענתם.
מאחר וההורים לא היו שבעי רצון מבדיקתו של רופא המוקד הם פנו זמן קצר לאחר מכן לבדיקה נוספת, אצל רופא אחר, אשר אבחן על פי אותם סימנים ממש כי הילדה סובלת מדלקת קרום המוח וזקוקה לטיפול רפואי דחוף.

אין כמעט ספק כי אילו ההורים היו סומכים על חוות דעתו ואבחנתו של הרופא הראשון במוקד הרפואי הילדה הייתה ניזוקה, יתכן שבאופן קשה מאד עד סיכון חיים.

עולה השאלה האם מקרים דוגמת המקרה הנ"ל מצדיקים תביעת רשלנות רפואית. על אף תחושת הכעס, המוצדקת, של המטופלים על הטיפול הרפואי הרשלני בהם ועל הנזק האדיר שעלול היה להתרחש בחלק גדול מן המקרים אין, למרבה הצער, צידוק כלכלי להגשת תביעת רשלנות רפואית.

הפיצוי בגין התרשלות בטיפול רפואי ניתן על הנזק אשר נגרם בפועל ולא על נזק שיכול היה להיגרם. אין למעשה פיצוי על עצם ההתרשלות עצמה שכן פיצוי עונשי בפועל לא נפסק בדין הישראלי בתביעות רשלנות רפואית.

אם נצרף לכך את העלויות היקרות של הכנת והגשת תביעת רשלנות רפואית ובפרט עלויות חוות הדעת נקבל מצב בו אין כדאיות כלכלית להגשת תביעות נזיקין במקרים בהם לא נגרם נזק בפועל אפילו אם ההתרשלות בטיפול הינה ברורה וקשה.

אין זה אומר חלילה כי למי שזכה לקבל טיפול רפואי רשלני ומסוכן אין דרך לפעול - ניתן להגיש תלונה אצל נציב פניות הציבור במשרד הבריאות ולבקש כי יבוצע בירור משמעתי בעניין זה.

עורך דין עופר סולר
Wait while more posts are being loaded