Profile cover photo
Profile photo
אמיר גבאי
145 followers -
מומחה למיסוי ופרישה
מומחה למיסוי ופרישה

145 followers
About
אמיר's interests
אמיר's posts

Post has attachment

Post has attachment
עדכון חשוב לעובדים שעוזבים את מקום העבודה החל מיום 1 בינואר 2017

Post has attachment
אתר פרישה מעודכן לשנת המס 2017 - מוזמנים להתעדכן !

גיל פרישה – חייבים לשנות גישה

מאת: עו"ד (רו"ח) אמיר גבאי

לאחרונה, הוועדה הציבורית לבחינת גיל פרישה לנשים הגישה המלצותיה לשר האוצר. גם לי, העוסק בייעוץ פרישה כבר למעלה מעשור, המכיר מקרוב את החברים הפורשים לגמלאות ועולמם, יש מה להגיד.

נתחיל.

הרכב הוועדה הציבורית לבחינת גיל פרישה לנשים – כשל בסיסי

מי הם חברי הוועדה הציבורית לבחינת גיל הפרישה לנשים ? 8 מתוך 12 חברי הוועדה הם:

מר אמיר לוי – הממונה על התקציבים במשרד האוצר והגברת יעל מבורך – סגנית הממונה על התקציבים במשרד האוצר, האנשים היושבים על השאלטר של המדינה.

הגברת דורית סלינגר - הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון, שאחת מדאגותיה העיקריות היא לשמור על יציבות חברות הביטוח וקרנות הפנסיה.

פרופסור שלמה מור יוסף מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, זה שצריך לרשום את הצ'ק לגמלאים.

פרופסור נתן זוסמן – ראש חטיבת המחקר בבנק ישראל והגברת יוליה איתן – סגנית ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד הראש הממשלה, האנשים שתפקידם "לעשות נו, נו, נו" לממשלה.

עורכת הדין מיכל וקסמן חילי – מנהלת תחום חקיקת עבודה בהתאחדות התעשיינים שדאגתה נתונה למעסיקים ולבעלי ההון ולא לעובדים השכירים.

פרופסור רות בן ישראל – נציגת ההסתדרות, אשר מבלי להמעיט בערכה ומבלי לפגוע בכבודה, לפי ויקיפדיה, מאז פרישתה כבר למעלה מעשור, עוסקת בציור ובריקוד.

עד כאן, הצחקתם אותי. ולא, איני בא להשמיץ, אף לא אחד מהמכובדים.

כל אלו, אכן צריכים להיות האנשים עליהם יוטל הנטל הכבד לבחון וליישם כל המלצה לשינוי בדרך אחראית ונבונה אך לבטח לא להיות אלו שיציפו את הבעיות שלנו.

אני סמוך ובטוח שמינוי האחרונה שבעובדות הרווחה היה מפיק תועלת רבה יותר ממינוי מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, מי יותר ממנה יכול לאבחן את המצוקה של האוכלוסיה בה היא מטפלת ומתוך העבודה האמיתית בשטח, להעלות דרכים מעשיות לפתרונה.

אני סמוך ובטוח שעובד אחד במחלקת משאבי אנוש במפעל הכי קטן יכול היה לשקף בצורה נאמנה יותר את עולם התעסוקה מאשר היועצת משפטית של המעסיקים עצמם.

מי מכיר טוב יותר את עולמם של השכירים מהעובדים עצמם, איפה הם בכל התמונה ? מי מכיר טוב יותר את עולמם של הגמלאים מהגמלאים עצמם, איפה הם בכל התמונה ?

ואל תשיבו לי שנציגת ההסתדרות, בעיסוקה הנוכחי כמתואר מעלה, מכירה מקרוב את המציאות של העובדים של היום והפורשים של המחר.

ומה לגבי הגברת סלינגר ? הגברת סלינגר נתונה בקונפליקט מובנה. תפקידה לאזן בין הדאגה לאזרח הקטן לבין הדאגה לאיתנות הפיננסית של הגופים הפיננסיים. לאזן בין הדאגה לגימלאי של היום לבין הדאגה לגימלאי של המחר. לדעתי, נכון שתהא לה הזכות "להטיל וטו" על החלטות העלולות להעמיד בסיכון מוגבר את כל השכבות באוכלוסיה, הן החוסכים לפנסיה והן הגמלאים. ואולם, בל נשכח, היא שייכת לרשות המבצעת. תפקידה לפקח ולאכוף. בשנים האחרונות נדמה שנוח ומתאים לכנסת ולממשלה, לאפשר לה לחצות את הקווים.

מה יש לאנשי עולם הרפואה לומר בעניין ? מה יש לקהילת הפסיכולוגים לומר בעניין ? קולו של רופא אחד לא נשמע, קולו של פסיכולוג אחד לא נשמע. פרישה מעבודה הינה אירוע משמעותי בחייו של אדם, ומנסיוני אני יכול לומר באופן נחרץ, מבלי להיות רופא, מבלי להיות פסיכולוג, כי אי אפשר לדון בסוגיית גיל הפרישה מבלי להתייחס לשיקול התעסוקתי, מבלי להתייחס להשלכות הבריאותיות. דיון צר רק בהיבט הכספי הישיר הינו שגוי ביסודו ומועד לכישלון.

ולסיום חלק זה אומר, כי גם לי, עבדכם הנאמן, בזכות הזכות שניתנה לי ללוות פורשים רבים מכל הקשת החברתית, במשך למעלה מעשור, התאפשר לי להיכנס לעולמם של הפורשים, להכיר את כל חלקיו ולהגיע לתובנות שאולי יש בהן משהו, ולו הקטן ביותר, שיכול לתרום לכולנו.

גיל פרישה ואישה

הניחו לעניין המגדר. גיל פרישה אינו "בעיה" של אישה, הוא הבעיה של כולנו, גברים ונשים ואחד. הדיון במדיניות גיל הפרישה, תוך הבחנה בין נשים לגברים, הוא נטו פוליטיקה ופוליטיקה ישנה. הקשיים עימם מתמודדת פועלת ייצור בחייה אינם שונים מהקשיים עימם מתמודד פועל ייצור בחייו. המציאות של פרופסורית באוניברסיטה אינה שונה מהמציאות של פרופסור באוניברסיטה. בין אם נכון להעלות את גיל הפרישה ובין אם נכון להוריד את גיל הפרישה, זה צריך להיעשות באופן זהה בהתייחס לנשים וגברים כאחד. ובכלל, שיוויון אמיתי וממשי בין המינים יגיע רק ברגע שיפסיקו לעשות הבחנה ביניהם. נקודה.

רוח הזמן והקידמה

להעלות או לא להעלות את גיל הפרישה ? אני אומר – להעלות את גיל הפרישה לנשים ולהוריד את גיל הפרישה לגברים. להגיע לאמצע.

האם אנו באמת רוצים לאנוס חברות טכנולוגיה מתקדמות, בדרך של חקיקה, להעסיק עובדים שהפעם האחרונה שהם ישבו על ספסל הלימודים היתה לפני 30 שנה ויותר ? האם אנו באמת רוצים לקבל שירות במשרד ממשלתי מפקיד שחוק שלא איפשרו לו לקום מהכיסא שלו כבר 30 ו- 40 שנה ? האם אנו באמת רוצים שההורים שלנו ימותו פיזית או נפשית על פס הייצור ? האם אנו באמת מעוניינים לחסום עובדים צעירים מלהתקדם וליצור פקק בשער הכניסה למעגל העבודה ? כנראה שלא וכנראה שזה לא משתלם לכולנו. הן למבוגרים והן לצעירים.

כל המלצה לפתרון המתעלמת מהקידמה, כל המלצה המתעלמת מהגידול באוכולוסיה, כל המלצה המתעלמת משיקולים כלכליים ושיקולים של יעילות (החשבון בסופו של דבר משורשר עד לכיס של כולנו בדרך ישירה או עקיפה), כל המלצה שאינה מביאה בחשבון הן את הצרכים של המבוגרים והן את הצרכים של הצעירים – אינה נכונה !

מוטב יהיה לכולנו, היום ובעתיד, אם נכניס את היד לכיס וצעירים יממנו מבוגרים, כאשר את הפוטנציאל הענק והיקר מפז הטמון באנשים מבוגרים, לא רק שנממש, אלא נמנף, לטובת כלל החברה, בדרכים חלופיות ועל כך ארחיב בהמשך.

הוגנות ולא שיוויון

כבר למעלה מעשור שהנני מלווה פורשים, גם כאלו שפרשו מתעשיות ביטחוניות, גם כאלו שפרשו מחברות טכנולוגיה מקומיות ובינלאומיות מובילות, גם כאלו שפרשו ממוסדות רפואיים. מדוע אני שם את הדגש על מקומות עבודה אלו ? כי במקומות עבודה אלו עבדו ועדיין עובדים הרבה הרבה עולים חדשים ותיקים. מה מאפיין אותם ? הם משכילים. מאוד משכילים. הם עלו לישראל בגיל מבוגר יחסית, לאחר שרכשו ידע והשכלה בחו"ל. הם הגיעו לארץ בלי כלום. כאן, בארץ, הם זכו וזוכים לעבוד (קשה) בעבודות שלצידן שכר נאה, נאה פלוס פלוס.

ואולם, מה קורה כאשר אותם עובדים, עולים חדשים ותיקים, פורשים מעבודתם ויוצאים לפנסיה ?

הם נאלצים להתמודד עם ירידה חדה בהכנסתם החודשית, חלקם מתרסקים כלכלית ומגיעים לפת לחם. למה ? תקופת העבודה שלהם בישראל קצרה יחסית, תקופת החיסכון לפנסיה קצרה יחסית, הזכויות שלהם קטנות יותר וחלקם אף אפילו ממשיך לשלם משכנתא בתקופת הפנסיה.

זה המקום להדגיש, כי מהיכרותי את אוכלוסיה זו, הן משיקולים כלכליים של אין ברירה, הן ממקום של מנטאליות ומוסר עבודה גבוה, הן ממקום שיש לאותם אנשים עוד הרבה מה לתרום בשל היותם משכילים, ככל יכולתם וככל שזה תלוי בהם, הם ממשיכים לעבוד. גם לאחר הגעתם לגיל הפרישה, גם בעבודות חלופיות. זו לדוגמא, אוכלוסיה הראויה להבחנה ולהתייחסות שונה בחוק. חובה עלינו למצוא את הדרכים הנכונות לאפשר להם להמשיך לעבוד. חוק גיל הפרישה צריך להיות מבוסס על עיקרון של הוגנות ולא על עיקרון של שיויון. כאמור מעלה, לתפיסתי, מגדר הוא אינו פרמטר להבחנה ואולם לא חסרים פרמטרים אחרים שחובה עלינו להגדירם ולפעול על פיהם. זו היתה, רק דוגמא אחת.

להחזיר את "הדודות" לצבא

תעסוקה שווה בריאות. אנשים עסוקים פחות מבקרים אצל הרופא. כמו כן, אנשים עסוקים מוציאים פחות כסף. אדם עסוק יכול להסתפק בהכנסה קטנה יותר. מנסיוני, אלו הן עובדות. לא הנחות ולא השערות. אני מוכן להילחם בכל מי שיבקש לסתור קביעות אלו. בעיניי, הן המפתח לפתרון חלק מהבעיות.

כל כך הרבה אנשים נאחזים במשרתם רק בגלל שיש להם חרדה מלהישאר בבית לבד בבטלה ולא בגלל שאין להם מספיק כסף על מנת לצאת לפנסיה. תשאל אלמן, אלמנה, גרוש, גרושה, רווק, רווקה, מה הסיבה שהם ממשיכים לצאת לעבודה – הם רוצים חברה ולא כסף.

למען הסר ספק, איני מתעלם מהעובדות בשטח, לפיהן, רבים אחרים, חייבים להמשיך לעבוד גם לאחר הגעתם לגיל הפרישה על מנת לשרוד כלכלית, גרידא.

אז אם אמרנו שאנו לא רוצים שההורים שלנו ימותו פיזית או נפשית על פס הייצור אך עדיין מעוניינים שתהא להם תעסוקה, כי תעסוקה שווה בריאות ואנשים עסוקים מוציאים פחות כסף.

ואם אני מוסיף ומדגיש כי רבים אחרים זקוקים להכנסה נוספת ולתמיכה כלכלית, אף לפני הגעתם לגיל הפרישה הקבוע בחוק נכון להיום, כי אף אחד לא רוצה להמשיך להעסיק אותם.

אז אם אמרנו שאנו לא מעוניינים לחסום עובדים צעירים מלהתקדם וליצור פקק בשער הכניסה למעגל העבודה, אנו לא רוצים להתעלם מהקידמה, מהגידול באוכלוסיה ומשיקולים כלכליים ושיקולים של יעילות וכי מוטב יהיה לכולנו אם נכניס את היד לכיס וצעירים יממנו מבוגרים, כאשר בתמורה לכך, נממש ואף נמנף את הפוטנציאל הענק והיקר מפז הטמון באנשים מבוגרים בדרכים חלופיות, לטובת כלל החברה.

אז מה הפתרון ??

מי אמר שתעסוקה שווה אך ורק עבודה בשכר אצל מעסיק פרטי או ציבורי ?

מי אמר שלהעלות ולהעלות את גיל הפרישה לפי החוק ובדרך זו "לכפות" על חלק מהמעסיקים במשק להמשיך להעסיק עובדים מבוגרים זה פיתרון המתיישב עם המציאות הכלכלית שבשטח ויתר השיקולים כמתואר מעלה ?

מי אמר שרצונם של אנשים הוא להמשיך לעבוד עד אין קץ בעבודה שאולי כבר אינה מתאימה לכישוריהם, לגילם או למצבם הפיזי והנפשי ?

הצעות כדוגמת הארכת תקופת תשלום דמי אבטלה לאנשים מבוגרים, עבורם, היא רק דחיית הבעיה לשלב מאוחר יותר.

באשר להצעות כדוגמת עידוד ומימון הקמת עסקים קטנים בקרב אוכלוסיה מבוגרת, אני אישית, הן לא רוצה לממן בעצמי (דרך תשלומי המס) הקמת עסקים על ידי אנשים שאין להם ניסיון בניהול עצמאי של עסק והן לא רוצה שהם בעצמם יטלו על עצמם סיכונים מיותרים ויאבדו את המעט שעוד יש להם. לפני שמעלים הצעות כאלה, אני ממליץ למקבלי ההחלטות, לדוגמא, ללכת ולבדוק, כמה מתוך הפורשים מצה"ל בגיל צעיר יחסית, אלו שבחרו להקים עסק עצמאי, באמת הצליחו "להחזיר לעצמם" את כל כספי הפרישה שהשקיעו בעסק שהקימו עם פרישתם מצה"ל.

העלאות מסים עד אין סוף, מבלי שגם ציבור העובדים יהנה מהן בדרך עקיפה, גם הן אינן הפתרון.

אם המדינה, דרך קיצבאות הזיקנה, שזה אומר אנחנו, משלמי המסים, נממן את המבוגרים שבינינו, אף בגיל צעיר יותר מזה הקבוע בחוק נכון להיום, תוך יצירת מסגרות בהן נוכל לספק לאותם אנשים תעסוקה, ליצוק לחייהם תוכן ומשמעות גם בגיל מבוגר, לממש ולמנף את הידע והנסיון הרב שצברו במהלך חיי העבודה שלהם לטובת הגשמת מטרות חברתיות – כולם יצאו נשכרים מכך. מבוגרים וצעירים, הדור הנוכחי ודור העתיד.

ואם נחזור לכותרת, שכל מטרתה להמחיש את הרעיון של יצירת תעסוקה תוך תרומה לחברה, מדוע שה"דודות" לא יחזרו לצבא ? פעם הן בישלו לחיילים בחדוות עשייה.

מדוע שאנשי אקדמיה לא יועסקו בפרוייקטים של חינוך דור העתיד ? "ההשכלה מניבה את התשואה הגדולה ביותר" ... כך כתוב היה בספרון בן עמוד אחד, שקיבלתי בצעירותי מאבי ז"ל.

מדוע שגימלאים כמו לדוגמא, יוצאי כוחות הביטחון, לא יועסקו בפרוייקטים חברתיים למניעת פשיעה או לטיפול בבעיית הקטל בדרכים ?

מדוע שמנהלים בכירים לשעבר, לא ישמשו מנטורים למנהלי העתיד ? אפשר ליצור פרוייקטים משותפים עם חברות מסחריות ותאגידים מובילים. פעילות כגון זו רק תתרום לשורת הרווח של אותם גופים עסקיים, כאשר הרווחים הללו ישורשרו בסופו של דבר לכיסו של הציבור המשקיע באותם הגופים העסקיים דרך קרנות הפנסיה וחסכונותיו הפרטיים.

חסרים פרוייקטים חברתיים ועסקיים כאחד, שמיצירתם כולנו נצא נשכרים מהם, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך ? שממימון קצבאות הזקנה בגיל צעיר יותר מזה הקבוע בחוק נכון להיום, גם אנו משלמי המסים, נרוויח מכך בדרך ישירה ועקיפה ? לא חסרים ואלו היו רק רעיונות.

אפשר לממש את הפוטנציאל הענק הטמון באנשים מבוגרים, בעלי ניסיון חיים וידע יקר מפז, אשר ביכולתם לתרום לכולנו עוד שנים רבות.

אפשר לנהל תהליכים אלו בצורה כלכלית לחלוטין. לכל הרעיונות המוצעים כאן תרומה כלכלית הן לאדם הבודד והן לחברה כולה. רק צריך מעוף וראש פתוח. רק צריך לגשת לטיפול בסוגיית גיל הפרישה בראייה רחבה ולא בראייה צרה. לעניות דעתי, יש דרכים חלופיות, טובות יותר מהמוצעות היום, לטיפול בסוגיית גיל הפרישה המטרידה את כולנו, הן כבודדים, הן כחברה.

אנו נרוויח הורים מאושרים יותר ובריאים יותר המסוגלים לקיים את עצמם בכבוד. במרוצת הזמן ותוך ניהול נכון של התהליכים הן נוכל לשלם פחות מסים והן לשלם להם אף יותר ממה שהם מקבלים היום מקופת המדינה. נוכל לתמוך באוכלוסיות חלשות יותר ובטווח הארוך, נרוויח דור צעיר, מוצלח עוד יותר מזה שיש היום.

דמי אבטלה

לסיום, הנני מבקש להתייחס לנושא נוסף, שלכאורה נראה כי אין לו כל קשר לסוגיית גיל הפרישה ולקצבאות הזקנה. ואולם, בוודאי שיש לו קשר וקשר אדוק. בסופו של דבר, למוסד לביטוח לאומי יש תקציב מוגבל אותו הוא צריך לחלק בתבונה בין כל האוכלוסיות בהן הוא תומך. אי הגבלת התקציב של המוסד לביטוח לאומי משמעותה גירעון. גירעון מביא לקיצוץ רוחבי בכלל הגמלאות אותן הוא משלם או להעלאת מסים נוספת... שתי האפשרויות הן תוצאות לא רצויות.

איני מבקש לעורר תרעומת על הדברים הבאים בקרב צעירים ואולם...

לפני שנים, בתחילת דרכי כיועץ פרישה, חקוקות בזכרוני עד היום אותן פגישות ייעוץ, עובדים שפוטרו מעבודתם לאחר 20 ו- 30 שנים של עבודה רצופה באותו מקום עבודה ציינו בפניי כי הם מתביישים לפנות למוסד לביטוח לאומי ולהגיש תביעה לתשלום דמי אבטלה, זכיתי להכיר יותר אנשים שויתרו על זכותם לדמי אבטלה מאשר כאלו שמימשו אותה בפועל.

בשנים האחרונות, אני עד לתופעה בקרב עובדים צעירים יותר הרואים בתקופת האבטלה, תקופת "חופשה בתשלום". לטענתם, מגיע להם לנוח, הם עבדו קשה במשך 3, 4 ו- 5 שנים רצופות. הם "בין עבודות", לתפיסתם, זו זכותם לקבל דמי אבטלה ולקחת פסק זמן ממירוץ החיים. אדגיש, איני בא לבקר אדם שפוטר מעבודתו ומתקשה למצוא מקום עבודה חדש, לא זו הנקודה. הנקודה היא, שעובדים צעירים רבים מתחילים לחפש מקום עבודה חדש רק לקראת תום תקופת תשלום דמי האבטלה ולא בתחילתה, במטרה למצות את "החופשה בתשלום" עד תום.

להבדיל מקצבת נכות המשולמת לאדם שכושר עבודתו נפגע, ככלל, דמי אבטלה משולמים לאנשים בריאים. אין שום סיבה שלא להתנות תשלום דמי אבטלה בהתנדבות בקהילה או בתעסוקה חלופית שתתרום לחברה. התניות כגון אלו, יעודדו אנשים, שלא מתאים להם להתנדב או לעבוד בשירותים חברתיים לשוב מהר יותר למעגל העבודה, מה שיתרום להקטנת נטל התשלומים של המוסד לביטוח לאומי לטובת דמי אבטלה (לרבות גביה נוספת של דמי ביטוח משכר עבודה...) אשר בזכותה ניתן יהיה להגדיל את התשלומים לטובת קצבאות זקנה או להקטין מיסים, מה שיביא לשיפור מצבם הכלכלי של העובדים הן במהלך חיי העבודה והן במהלך תקופת הפנסיה (צמצום השימוש בחסכונות בתקופות אבטלה, הגדלת הכנסה שוטפת מעבודה (משכורת מול דמי אבטלה) והגדלת החיסכון הפנסיוני).

לכל הגרוע, בהנחה שאני טועה, הציבור כולו יהנה מתרומה של עשייה של אנשים בריאים למען החברה, החל מחינוך וקידום דור העתיד ועד דאגה לאיש הקשיש. לא חסרים תחומים בהם אנשים בריאים יכולים לתרום בזמן שהם מובטלים, גם אם במסגרת גמישה ומוגבלת וזאת על מנת להותיר להם את הזמן הדרוש למציאת מקום עבודה חדש.

אסכם מאמר זה באמירה הבאה, בענווה גמורה. גם אם לתובנה אישית אחת בלבד, מכל אלו המתוארות במאמר זה, אליהן הגעתי במהלך עבודתי כיועץ פרישה, תהא תרומה ולו הקטנה ביותר לדיון בסוגיית גיל הפרישה ולמציאת פתרונות לבעיות, דיינו.

העיקר הוא שמקבלי ההחלטות יקשיבו לציבור ולמה שיש לו להגיד לפני שהם מנחיתים גזירות אשר עם ההשלכות שלהן, כולנו נצטרך להתמודד במשך שנים רבות.




מאמר זה מובא כאן לידע כללי בלבד והוא אינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ . במסגרת המאמר מובאות דעה אישית ופרשנות אישית בלבד של כותב המאמר. שום אינפורמציה המופיעה במאמר אינה מהווה המלצה לביצוע או אי ביצוע מהלך כלשהו. מחובתך להתייעץ לפני כל פעולה. מסמך זה מנוסח בלשון זכר אך פונה לנשים ולגברים כאחד.


Post has attachment
אם היו אומרים לי עם חקיקת תיקון 190 לפקודת מס הכנסה בשנת 2012, כי בחלוף הזמן צירוף המילים "קופת גמל לפי תיקון 190" יהפוך למונח מקובל ושכיח השגור בפיהם של רבים, לא הייתי מאמין. כמו כן, לא הייתי מאמין שתיקוני חקיקה בהם ראיתי שינוי לרעת החוסך, סנקציה, מגבלה או חיסרון (לכל הפחות בחלק מהשינויים) ייתפסו בעיניי הציבור כיתרונות. כנראה, שלמאמצי השיווק האגרסיביים והאינטנסיביים מצד הגופים הפיננסיים ויכולות השכנוע של אנשי המכירות וסוכני הביטוח הפנסיוני יש כח עצום והשפעה מכרעת על החוסך בכל הקשור לקבלת החלטות בתחום החיסכון הפנסיוני ובתחום ההשקעות.



Post has attachment
פנייה לאוצר: מבוטחים מוציאים כספים רבים על ייעוץ בגלל היעדר מידע זמין - מוזמנים לקרוא את הידיעה שפורסמה...

Post has attachment
הדרישה מעובד למלא טופס 161א כדי לקבל פיצויים הינה מצג שווא - מוזמנים לקרוא את הידיעה...

Post has attachment
בקשה להכיר בשכר והחזר הוצאות ששולמו ליועץ פנסיוני, כתשלומים ששולמו לקופת גמל - מימוש סעיף 47ג לפקודת מס הכנסה - העתק מכתב שהועבר לשר האוצר - מר משה כחלון - ביום 21/08/2016.

Post has attachment
ממשיכים לעבוד לאחר שביטוח המנהלים עם התשואה המובטחת הגיע לסיומו ?ראו העתק מכתב שהועבר לרו"ח שרעבי הראל - סגן בכיר לממונה על שוק ההון - חיסכון פנסיוני - אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר ביום 21.08.2016.

Post has attachment
אם אתם עובדים אצל אחד מהמעסיקים הגדולים במשק, אם אתם מבוטחים באמצעות אחד ממנהלי ההסדרים הפנסיונים הגדולים בישראל, כדאי שתקראו את המכתב..., ארוך אבל חשוב, בפועל, רק אתם, העובדים, יכולים להוביל לשינוי ! - מכתב שהועבר למינהל הסדרה ואכיפה במשרד הכלכלה והתעשייה (ולמכותבים נוספים) ביום 17/08/2016 - בנוגע לחובת המעסיק למסור לעובד טופס 161 - ללא תנאי.
Wait while more posts are being loaded